Friday, December 01, 2006

Hamakom Vayetzay 06

הַמָּקוֹם

Parshat Vayetzay 5767

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

explorations-adk.blogspot.com

audio

http://upload.ohshare.com/v/5362266/vayetzay67hamakom.MP3.html

1. בראשית פרק כח

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: (יב) וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (יג) וְהִנֵּה ה’ נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה’ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ: (יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ: (טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ: (טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי: (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: (יח) וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: (יט) וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה: (כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ:(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה’ לִי לֵאלֹהִים: (כב) וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:

2. בראשית פרק לה

(יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ: (יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: (טו) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית אֵל:

3. בראשית פרק כב

(ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:

(ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה’ יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה’ יֵרָאֶה:

4. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פח עמוד א

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב +ישעיהו ב+ והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו', אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר +בראשית כב+ אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר +בראשית כד+ ויצא יצחק לשוח בשדה. אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר +בראשית כח+ ויקרא את שם המקום ההוא בית אל.

5. בראשית פרק ד

(יא) וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ: (יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ:

6. במדבר פרק לה פסוק כה

וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:

7. בראשית פרק יט

(יב) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם: (יג) כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה’ וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה’ לְשַׁחֲתָהּ: (יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית ה’ אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו:

8. בראשית פרק א

(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן: (י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:

9. אונקלוס בראשית פרק א פסוק י

(י) וקרא יי ליבשתא ארעא ולבית כנישת מיא קרא יממי וחזא יי ארי טב:

10. רש"י בראשית פרק ב פסוק ז

עפר מן האדמה - צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי, אמר הלואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד:

11. כתר יונתן בראשית פרק ב פסוק ז

(ז) ויברא יי אלהים את אדם בשני יצרים ויקח עפר ממקום בית המקדש ומארבעת רוחות העולם ויבלול מכל מימי העולם ובראו אדום שחור ולבן ויפח בנחיריו נשמת חיים והיתה נשמה בגוף האדם לרוח מדברת למאור עינים ולשמע אוזנים:

12. ספר עקידת יצחק - שער כד

וזש"א אברהם "בהר ד' יראה", וביצחק נאמר "לשוח בשדה" וביעקב "אין זה כי אם בית אלקים", אף כי באמת מקום העקידה, ותפלת יצחק, ומשכב יעקב שלשתם היו לדחז"ל במקום אחד בהר המוריה אשר שם נבנה בהמ"ק:

13. ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת ויצא

עז"א אשא עיני אל ההרים שהיו כאן שני הרים הר המוריה והר סיני. ז"ש יעקב אכן יש ה' במקום הזה שהוא המקום שהתפללו אבותיו וקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה לכן אמר לו הקב"ה אנכי אלהי אברהם אביך שקרא הר ה' יראה ויש ה' במקום הזה אך שהר סיני יבא ג"כ לכאן זה לא ידעתי ר"ל על הר סיני שניתנו בו י' דברות שהתחלתן אנכי. ג' פעמים מקום בזה הפסוק ויפגע במקום ויקח מאבני המקום וישכב במקום ההוא. לפי דרז"ל שהראו לו בית המקדש בנוי חרב ובנוי מתחלה הראו בנוי ויפגע במקום שהי' בנוי והתפלל שם ושם כבוד ה' נראה וילן שם כי בא השמש (תהלי' פד)

14. ילקוט שמעוני תורה פרשת ויצא רמז קיז

ויפגע במקום למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, אמר ר' יוסי בן חלפתא אין אנו יודעין אם הקב"ה מקומו של עולם או אם העולם מקומו ממה דכתיב הנה מקום אתי הוי הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו,

15. מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף מ עמוד א

משמוע דלעולם הוא מחזיק לשמוע בריקן דוקא כי הדברים בטלים הם דברים גשמיים יש להם גדר במקום שמקום הריק מגשמי מחזיק והמלא מדבר גשמי א"א להחזיק עוד יותר וזו היא מדת ב"ו אבל מדת הקב"ה שאין לו גדר במקום כי מלא כל הארץ כבודו כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו וע"כ מקום מלא מרוחני אין לו למקומו גדר ויוכל להחזיק עוד יותר להוסיף דבר רוחני אבל הריק מהרוחני אינו מחזיק דבר רוחני ולזה בשמיעת המושכלות שהם דברים רוחנים המלא מהם אין לו גדר במקום ומחזיק עוד יותר דהיינו אם שמוע תשמע ואם לאו הרי רוצה בריקן מהרוחני

ואינו מחזיק עוד רוחני ודו"ק:

16. ספר שיח יצחק חלק א - דרוש לשבת פרשת בראשית (המשך)

קג) והוא מה שראה יעקב אבינו במראה הסולם "והנה סולם מוצב ארצה", רמז כל מ"ש, שהוא קו התפשטות גילוי כבוד מלכותו יתברך וממשלתו והמציאו והשגחתו על נבראיו, שנבראו בסדר השתלשלות המדרגות, זה תחת זה, מראשית המשכתו, שהוא מכסא כבודו יתברך, עד מקום המקדש, מקום השראת שכינתו יתברך, אשר שם שכב יעקב אבינו, כמ"ש "ויפגע במקום", והוא מקומו של עולם, וגם מקום הנבחר בהר המוריה, ששם רגלי הסולם, סוף התפשטות הקו הזה, וז"ש "מוצב ארצה וראשו מגיע וכו'", אבל מלאכי אלוהים הם האמצעים, ועלייתם וירידתם בו, ר"ל ע"י יעקב, שהוא כלל האומה הנבחרת לעבודתו יתברך, וכתיב "והנה ה' נצב עליו", ר"ל על הסולם, וכן ר"ל על יעקב, והכל ענין אחד, כי צורת נשמתו מגיע עד ראש הסולם, שהוא התחלת המשכת הקו, ששמו הגדול יתברך הוא עליו וסמוך לו:

17. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יג עמוד ב

אמר רבא: כל שראה יחזקאל ראה ישעיה. למה יחזקאל דומה - לבן כפר שראה את המלך, ולמה ישעיה דומה - לבן כרך שראה את המלך.

18. יחזקאל פרק ג

(י) וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ קַח בִּלְבָבְךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְׁמָע: (יא) וְלֵךְ בֹּא אֶל הַגּוֹלָה אֶל בְּנֵי עַמֶּךָ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה’ אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ: (יב) וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה’ מִמְּקוֹמוֹ:

19. ישעיהו פרק ו

(ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה’ צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ:

20. תלמוד בבלי מסכת חולין דף צא עמוד ב

אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו - כאדם שמניף על בנו. +בראשית כ"ח+ הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' - מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה ליכבש לבניו. +בראשית ל"ב+ ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו: גנב אתה, או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. מסייע ליה לרב חננאל אמר רב, דאמר רב חננאל אמר רב: שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צבאות. מיתיבי: חביבין ישראל לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שישראל אומרים שירה - בכל שעה, ומלאכי השרת אין אומרים שירה אלא - פעם אחת ביום, ואמרי לה - פעם אחת בשבת, ואמרי לה - פעם אחת בחודש, ואמרי לה - פעם אחת בשנה, ואמרי לה - פעם אחת בשבוע, ואמרי לה - פעם אחת ביובל, ואמרי לה - פעם אחת בעולם; וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר: +דברים ו'+ שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב: +ישעיהו ו'+ קדוש קדוש קדוש ה' צבאות; ואין מה"ש אומרים שירה למעלה, עד שיאמרו ישראל למטה, שנאמר: +איוב ל"ח+ ברן יחד כוכבי בקר, והדר: ויריעו כל בני אלהים! אלא: אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש, ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות.

21. ספר נתיבות עולם א - נתיב העבודה - פרק ז

ראוי הברכה הזאת לעליונים אשר הם בלא גוף והם נבדלים ראוי להם ברכה זאת, וליעקב שהיה אחד מן האבות הקדושים בפרט ליעקב אשר היה קדוש כמו שבארנו זה במקום אחר (ישעי' כ"ט) דכתיב והקדישו את קדוש יעקב, ולכך במקום קדוש כמו ביהמ"ק עונים גם כן ברוך שם כבוד מלכותו (ברכות ס"ג א'), ולכך יעקב שהיה הקדוש ראוי לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כאשר שמע מן בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. וקאמר נמירנהו לא אמרו משה לא נמירנהו אמרו יעקב. ומה שמשה לא אמר אותו, כי כל אחד מישראל יכול לומר שמע ישראל כמו שפרשנו אבל אין כל א' מישראל יכול לומר ברוך שם כ"מ, ולפי' לא אמרו משה ואמרו לא נמירנהו הרי אמרו יעקב, וזה מפני כי כבר אמרנו כי ראוי יעקב שהיה קדוש לומר ברוך שם כבוד מלכותו כאשר שומע מלכות שמים שנזכר בשמע ישראל, ומה שאמר ברוך שם כבוד מלכותו הוא מלכות שמים בשלמות כמו שאמרנו, והרי אנו צריכין לקבל עלינו מלכות שמים כמו יעקב שהיה מקבל מלכות שמים בשלימות.

22. ספר חדושי אגדות חלק שלישי עמוד קמז - מסכת סנהדרין

הדברים יש להם קיום במקום כמו (שאומרים) [שאמרו] (אבות פ"ד) אין לך דבר שאין לו מקום והמקום נותן קיום לדבר שהוא במקום, ודבר זה יתבאר בסמוך. ולכך נקרא מקום שהוא מקיים הדבר שעומד בו. וכאשר גולה ממקומו וכאלו בטל קיומו, וכמו שהמיתה מכפרת על האדם כך הגלות שהוא בטול דבר שהוא קיומו מכפר. ועוד מפני כי כל הדברים יש להם מקום עד שנכנס המקום בגדר ובשם האדם, שהרי יאמר איש פלוני ממקום פלוני, ולכך צריך לכתוב שם המקום בגט שהמקום מברר מה שהוא, ומי שגולה ממקומו כאלו בטל עצם האדם. ולכך אמר שהגלות מכפרת מחצה, כי אף שאין הדבר הזה הוא בטול גמור לאדם, מ"מ נחשב זה בטול מחצה לאדם כי אף שנקרא על שם מקומו כמו שאמרנו אין זה כל האדם רק האדם נקרא פלוני ממקום פלוני ושמו על ידי(הם) שניהם, ולכך גלות מכפרת מחצה:

23. בראשית פרק מו

(א) וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק: (ב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: (ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ:

24. מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דשירה פרשה ג ד"ה זה אלי

כך ישראל כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם שנ' אנכי ארד עמך מצרימה (ברא' מו ד), עלו עלת שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה וגו' (שם /בראשית מו ד/),

25. תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כט עמוד א

תניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן.

26. 'הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם'.

0 Comments:

Post a Comment

<< Home