Wednesday, November 08, 2006

Parshat Vayera

פרשת וירא התשס"ה

הרב ארי דוד קאהן

Audio download

http://upload.ohshare.com/v/4936465/vayerakahn65.MP3.html

1. ספר בראשית פרק כב

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם: (ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה’ מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי:

2. רש"י על בראשית פרק כב פסוק ב

בהר המוריה. ורבותינו פירשו על שם שמשם הוראה יוצאה לישראל. ואונקלוס תרגמו על שם עבודת הקטורת שיש בו מור נרד ושאר בשמים:

והעלהו - לא אמר לו שחטהו לפי שלא היה חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו להר לעשותו עולה ומשהעלהו אמר לו הורידהו:

3. ספר בראשית פרק יט

(כז) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה’: (כח) וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן:

4. ספר בראשית פרק כ

(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד: (ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי: (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: (יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי: (יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה:

5. ספר בראשית פרק כא

(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: (יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא: (יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:

6. ספר בראשית פרק יב

(א) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: (ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: (ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה’ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן: (ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: (ז) וַיֵּרָא ה’ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה’ הַנִּרְאֶה אֵלָיו: (ח) וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה’ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה’: (ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:

7. ספר בראשית פרק יג

(ג) וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעָי: (ד) אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה’:

8. ספר בראשית פרק יג

וה’ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: (טו) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: (טז) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: (יז) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה: (יח) וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה’.

9. אבן עזרא על בראשית פרק יב פסוק א

השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים.ואחר שאמר אשר

10. רמב"ן על בראשית פרק יב פסוק א

מארצך וממולדתך – כתב רש"י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן, אלא כך אמר לו הקב"ה, התרחק עוד מבית אביך ורבי אברהם פירש וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך, כי הדבור הזה היה בעודנו באור כשדים, ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם ואיננו נכון, כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים, ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו, והכתוב אמר (לעיל יא לא) ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ועוד כי הכתוב שאמר (יהושע כד ג) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היה ראוי שיאמר "ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען", כי משם לוקח ושם נצטוה בזה:

ועוד יקשה עליהם, כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (להלן כד ד), והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור (שם כד י), אם כן היא ארצו ומולדתו, ושם נאמר (בפסוק לח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו, לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן, ומולדתי אור כשדים והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, והנה לו ארצות רבות:

אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה (יא כח), כי חרן היא ארצו, ושם מולדתו, והיא ארץ אבותיו מעולם, ושם נצטוה לעזוב אותם וכך אמרו בבראשית רבה (לט ח) לך לך, אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור:

וטעם להזכיר "ארצך ומולדתך ובית אביך", כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה:

11. רמב"ן על בראשית פרק יב פסוק ז

וטעם לה' הנראה אליו, כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו, כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה, אבל נאמר לו "לך לך מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש ויתכן שירמוז "הנראה אליו" על סוד הקרבן (עיין רקאנטי כא ב) והמשכיל יבין:

12. משך חכמה על בראשית פרק יב פסוק א

אל הארץ אשר אראך – יתכן לפרש כי צווהו לילך לארץ מקום המיועד לעבודה ולקרבנות ששם הקריבו אדה"ר ונח קרבנותיהם ושם יפרסם אלקות ויקדש שמו בשחוט בנו ויראה את הכחות הטמונים בסתר לבבו אשר מצא נאמן לפניו (נחמיה ט, ח) וזה שאמר אראך פועל יוצא שיראה את הטמון בלב אברהם לאחרים וכמו שאמר המלאך (בראשית כב, יב) כי עתהידעתי כו' והנה לפ"ז אברהם יתראה ויהיה הנראה לאחרים ודו"ק.

13. כלי יקר על בראשית פרק יב פסוק ז

וירא ה' אל אברם. מה שלא נראה אליו ה' מיד כשאמר לו לך לך מארצך, לפי שאז היה עדיין בחו"ל כדעת הראב"ע ובחו"ל אין שכינתו ית' נגלה וראיה מיונה, (מכילתא בא יב ד) וא"כ לא נראה אליו שם ה' במראה כי אם קול דברים לבד היה שומע וע"כ לא בנה שם מזבח, רק לה' הנראה אליו. אבל בעוד שלא היה נראה אליו לא רצה לבנות מזבח במקום שאין השכינה שורה. וזה"ש במשה (שמות ד א) כי יאמרו לא נראה אליך ה'. כי אין דרכו להתראות בחו"ל ובזה יכחישו לומר שגם קול לא שמעת:

14. הכתב והקבלה על בראשית פרק יב פסוק ז

ויבן שם מזבח. אין ספק שלא בנה ברשות שאינו שלו בלתי נתינת רשות בעליו לבנותו. וגם עד שלא היה לו חשש שבעזבו את המקום הזה ישמשו אנשי המקום את המקודש להש"י לתשמישי עצביהם, וזה לא היה אפשר לו רק אחר לימדו את העם דעת השם והכירו דעותיהם המשובשות ונתנו לב לעזוב אותם ולהאמין בבורא עולם, ודבר גדול השמיענו הכתוב בבנין המזבח להודיענו שכבר השתדל עם תושבי העיר להודיעם דרך האמת ויסורו מדרכיהם הנשחתות ויטו שכם אחד להודות ביחידו של עולם:

15. העמק דבר על בראשית פרק יב פסוק ז

וירא ה' וגו'. אבל באמירה ראשונה לא נתראה אליו ה'. כי אם שמע דברו. והוא משום שלא היה המקום ראוי לגלוי שכינה. ולא לעבודת הקרבנות עד שבא לא"י. וכדתני' במכילתא ריש פ' בא עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל א"י ראוי למזבח. וזהו למסיים המקרא ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. וידע מזה שנראה אליו שהמקום מוכשר לעבודת מזבח:

16. העמק דבר על בראשית פרק יג פסוק ד

בראשנה. בפעם הראשונה שהי' באותו מקום. אבל לא היה תחלה למזבחות שהרי עשה גם בשכם:

ויקרא שם אברם. מכאן מבואר משמעות ויקרא בשם ה'. הוא שהקריא ופרסם שם ה'. שאין לפרש שקרא הקרבנות שעל המזבח בשם ה' וכדאיתא שלהי מנחות. רי"א כ"מ שנאמר קרבן אמור ביו"ד ה"י כו' דא"כ קאי האי ויקרא בשם ה'. על העבר שקרא אז. וא"כ הכי מיבעי לכתוב אשר עשה שם אברם בראשונה ויקרא בשם ה'. אלא הוא דבר בפ"ע. דבשוב אברם לשם קרא ג"כ בשם ה' בתפלה ובפרסום שמו וזכרו בפי הבריות:

17. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף קי/א

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בְּפָרָשַׁת קָרְבָּנוֹת, שֶׁלֹּא נֶּאֱמַר בָּהֶם, לֹא "אֵל", וְלֹא "אֱלֹהִים", אֶלָּא "לַה'". שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחֲלֹק.

18. ספר גור אריה על בראשית פרק מו פסוק א

ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקינו. והרמב"ן הקשה על זה דהוי ליה למכתב סתם 'ויזבח זבחים לאלהי אבותיו', ועוד דכתיב (ר' לעיל לב, י) "ה' אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק", ואין זה קשיא כלל על דברי רז"ל (ב"ר צד, ה), כי כאן שהוא קרבן – ועל ידו הוא מתקרב ומתקשר בו יתברך, ולענין זה "אלהי אביו יצחק" שהוא "פחד אביו יצחק" (לעיל לא, נג) קודם בודאי, אבל גבי תפילה בודאי הזכיר זכות אברהם ואחר כך זכות יצחק כסדר, ופשוט הוא:

19. ילקוט שמעוני בראשית – פרק כב – רמז קא

א"ל יצחק אבא אוסרני בידי וברגלי שהנפש חצופה היא שלא תראה המאכלת ואפסל מן הקרבן בבקשה ממך שלא תעשה בי מום. ויבואו אל המקום שניהם מביאים את האבנים שניהם מביאים את האש שניהם מביאים את העצים אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו ויצחק דומה כמי שעשה חופה לעצמו אמר ליה יצחק אבא מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה ואפר שלי הולך לאמי ותניחהו וכל זמן שתראהו אמי תאמר זהו בני ששחטו אביו אבא מה תעשו לזקנותיכם א"ל בני יודעים אנו שמיתתנו קרובה מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו. וישם אותו על המזבח עיני אברהם בעיני יצחק ועיני יצחק בשמי שמים והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות א"ל בני הואיל והתחלת על רביעית דמך יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. באותה שעה הן אראלם צעקו חוצה וגו' עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט אמרו מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו. שבועת כה יהיה זרעך מה תעשה לה מיד אל תשלח ידך אל הנער:

ויבן שם אברהם מזבח אין כתיב כאן אלא את המזבח המזבח שהקריבו בו קין והבל הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו. אמר יצחק לאביו אבא קשור שתי ידי ושתי רגלי שלא אבעט אותך ונמצאתי מחלל מצות כבד ועשה כן וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו והקב"ה רואה את האב מעקיד בכל לב והבן נעקד בכל לב ומלאכי השרת צועקים ובוכים שנאמר הן אראלם וגו' אמרו לפני הקב"ה רבונו של עולם נקראת רחום וחנון מי שרחמיו על כל מעשיו רחם על יצחק שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה אדם ובהמה תושיע ה'. ר' יהודה אומר כיון שהגיע החרב לצואר פרחה ויצאה נשמתו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח ידך אל הנער חזרה נפשו לגופו והתירו ועמד יצחק וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות ופתח ואמר בא"י מחיה המתים.

20. ספר השל"ה הקדוש – ספר בראשית – פרשת וירא תורה אור (ד)

זה היה ענין קטרוג של שטן שבכל סעודה שעשה ליצחק לא הקריב קרבן, ואף בסעודה שעשה בעת בשורת יצחק שהיה כקרבן לא הקריב לפניך, אף שהקריב לשם המיוחד היה לו להיות לפניך בלי אמצעית מלאך. והשיב לו הקב"ה כבר הקריב לפני, כי ענין המילה היא קרבן, הן המילה שמל את יצחק בנו הן המילה שמל אברהם את עצמו, וקיים אדם כי יקריב, כי הקריב את עצמו. ורמז לדבר בפרשת לך לך ואברהם הקריב (בראשית יב, יא) נתקיים אחר כך ואברהם הקריב את עצמו, וכבר נודע כי המילה היא קרבן. ואמר הקב"ה להשטן כדרך שהשיב יצחק לישמעאל שהתפאר נגד יצחק על שלא עיכב למול את עצמו, באבר אחד אתה מייראני, אילו אמר ליה הקב"ה זבח עצמך וכו'. ואחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם, פירוש אחר דבריו של ישמעאל ואחר דבריו של שטן, כי כל הפירושים הם אמת, ואלו ואלו דברי אלהים חיים כאשר יתבאר:

21. רמב"ן על בראשית פרק כב פסוק ב

וצוהו להעלותו במקום ההוא כי הוא ההר חמד אלהים לשבתו, ורצה שתהיה זכות העקידה בקרבנות לעולם כאשר אמר אברהם "ה' יראה", ועוד כי למען צדקו הגדיל טרחו ורצה שיעשה זה אחרי מהלך שלשה ימים, כי אלו יעשה כן בפתע פתאום במקומו, היתה פעולתו במהירות ובהלה, אבל כשיהיה אחר מהלך ימים כבר נעשה בישוב דעת ועצה וכך אמרו בבראשית רבה (נה ו) רבי עקיבא אומר נסה אותו בוודאי שלא יהיו אומרין הממו וערבבו ולא היה יודע מה לעשות:

22. רבינו בחיי על בראשית פרק כב פסוק ב

ובמדרש הר המוריה שמשם יצאה הוראה לעולם, והעלהו שם לעולה – היה ראוי שיאמר והעלהו שם עולה. אבל על דרך הפשט הלמ"ד הזאת באורה במקום כלומר שתעלה אותו שם במקום עולה. וכמוהו (בראשית ו) הלבנה לאבן במקום אבן. שאם תפרש לעולה עולה ממש איך יצוה הקב"ה ואח"כ יחזור מצוויו. ואברהם מתוך תוקף האהבה הבין עולה ממש והקב"ה שבא לנסות לא כוון אלא במקום עולה. וזהו אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי. גם יתכן שירמוז על סוד הקרבן. וע"כ אמר לעולה שיעלהו שם למדה העשירית המתעלה. וכן הנסיון הזה עשירי וכן באיל אשר הוקרב תחתיו בא הלשון הזה בעצמו כי לא אמר ויקח את האיל ויעלהו עולה אבל אמר ויעלהו לעולה. ומפני זה הוסיף לומר תחת בנו שעליו נאמר והעלהו שם לעולה. וכן אמר יצחק ואיה השה לעולה וכן השיבו אביו אלהים יראה לו השה לעולה בני. והנה מלת לעולה היה המזבח שיזכיר בסמוך בה"א הידיעה, והמשכיל יבין:

23. פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כב פסוק ב

והעלהו שם לעולה. אבל לא אמר ושחטהו שלא נתכוון המקום אלא לעלייה בלבד:

24. ספר בראשית פרק טו

(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה’ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:

25. אבן עזרא על בראשית פרק טו פסוק ז

(ז) אשר הוצאתיך מאור כשדי' – לעד כי פרש' לך לך נאמר' שם כאשר פירשתיו. ולא נאמר בחרן:

26. חזקוני על בראשית פרק טו פסוק ז

(ז) ויאמר אליו אני ה' – מאחר הדברים האלה עד כאן נאמר לו בלילה שכן כתיב במחזה פי' בחזיון לילה ועוד כתיב וספור הכוכבים ומכאן ואילך נאמר לו ביום שנאמר ויהי השמש לבא. ונקראת פרשת ברית בין הבתרים ומוקדמת היא לפרשה שלמעלה דאחר הדברים האלה חמש שנים. שהרי כתוב כאן כי גר יהיה זרעך וגו' פי' מיצחק ואילך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וכתיב ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה לזמן ברית בין הבתרים יצאו כל צבאות וגו' אם כן נמצאת למד שפרשת ברית בין הבתרים קדמה ללידתו של יצחק שלשים שנה ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו, נמצא אברהם בן שבעים שנה בזמן ברית בין הבתרים שהיה כשיצא מחרן פעם ראשונה, ובפעם ראשונה כשנאמר לו פרשה של אחר הדברים האלה היה בן חמש ושבעים שנה דקים לן בסדר עולם בן ארבעים ושמונה שנה היה בהפלגה ושתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר הרי מהפלגה עד המלחמה עשרים ושש שנים. שים כ"ו אלו על הארבעים ושמונה שהיו לו קודם הפלגה ויעלו לשבעים וארבע הרי שמצינו דבשעת המלחמה היה אברם בן שבעים וארבע או בן שבעים וחמש, ועל זה נאמר ואברם בן שבעים וחמש שנה בצאתו מחרן פעם שנייה, מיד אחר הדברים האלה שהרג את המלכים היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר וגו' אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה, ונסמכה פרשת ברית בין הבתרים כאן כדי לחבר את הפרשיות שנתבשר אברהם בזרע וזהו ששנינו בסדר עולם חזר לחרן אחר ברית בין הבתרים שהיה בא"י כמו שכתוב בפרשת ברית בין הבתרים לזרעך נתתי את הארץ הזאת ונשתהה שם בחרן חמש שנים ובאותו פרק היה הוא בן חמש ושבעים שנה ויצא לו מחרן פעם שנייה. ... וי"א אחר שיטת פירוש רש"י אברהם לא שאל לו אות על שהבטיחו לתת לו את הארץ, אלא דואג היה על הבטחה זו שכל הבטחותיו של הקב"ה על תנאי הם, אם יקיימו מצוותיו. כמו שמצינו בדור המדבר וישבע לאמר אם יראו האנשים וגו' לכך בקש הברית מאת הקב"ה שהרי שבועותיו בלא תנאי הם. וא"ת למאן דאמר לא שאל לו אות אלא שאל באיזה זכות יתקיימו בה א"כ למה נענש בידוע תדע אלא י"ל דאין זה עונש אלא כך השיב לו בזכות הקרבנות והגלות יתקיימו בה. כאן פרש"י באיזה זכות יתקיימו בה אמר ליה בזכות הקרבנות.

27. הכתב והקבלה על בראשית פרק טו פסוק ז

(ז) ויאמר אליו. דע דלתנא דסדר עולם, ולר"א ברי"ה בל"ב מדות, ולתלמודא דידן, פרשה זו דברית בין הבתרים נאמרה קודם פרשת לך לך, כשיצא אברהם פעם ראשונה מחרן, ואז היה בן שבעים שנה, ואח"כ חזר לחרן ונשתהה שם חמש שנים, ואז יצא פעם שניה, וע"ז נאמר (ר"פ לך לך) ואברם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן, אלא דלתנא דסדר עולם, כל הפרשיות מריש לך לך עד כאן נאמרו על הסדר שירידתו למצרים ולמלחמתו במלכים היה בשנת ע"ה לחיי אברהם. אמנם לתלמודא דידן גם פרשת מלחמת המלכים (ויהי בימי אמרפל) ע"כ היא מוקדמת לפ' לך לך, ואז היה אברם בן ע"ג שנים (ע' תוס' ברכות ז' ד"ה לא היה ותוס' שבת י' ד"ה ושל), ובזה מתיישב לן מה שטען באלה על בשורת הזרע וירושת הארץ, "הן לי לא נתת זרע, במה אדע כי אירשנה", ובפרשיות הקודמות לא טען עליהם, (לך לך י"ב ז') לזרעך אתן את הארץ הזאת, (ושם י"ג י"ד) כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, הנה שם קבל הבשורות האלה בתודה ויבן שם מזבח, כי כל אלה היה מאוחרות למה שהובטח עליהם תחלה:

28. הכתב והקבלה על בראשית פרק טו פסוק ז

מאור כשדים. היותר נכון מ"ש הרא"ש שאין המקום נקרא אור כשדים, אבל פי' אש כשדים, כמו שלישית באור תבעיר (יחזקאל) וכן אור לו בציון ותנור (ישעיה), ואמר קרא וימת הרן באור כשדים כלומר מת בעיר מולדתו ארם נהרים ע"י האש ששרפוהו הכשדים, וכמו שספרו לנו רבותינו (ערש"י). ובי"ת באור איננה להוראת המקום רק לאופן המיתה שלא היתה מיתתו מיתה טבעית רק ע"י מעשה אדם ובאש, והבי"ת הוא בי"ת הכלי כמו הרגו בחרב; וכן ויצא אתם מאור כשדים פי' שיצאו מפני אש הכשדים והמ"ם כמ"ם, מרוב כל, מחטאת נביאיו, שפי' מפני, ואמר כאן "הוצאתיך מאור כשדים" פי' מכבשן האש, ולפי זה מפורש בקרא הנס שסיפרו לנו רבותינו שנעשה לאברהם בכבשן שהפילוהו לתוכו, ולא נצטרך לבאר מלת אור כמו באורים כבדו ה', ומאורת צפעוני:

29. העמק דבר על בראשית פרק טו פסוק ז

(ז) ויאמר אליו. רש"י בפ' בא כ' דברית בה"ב נאמר שלשים שנה קודם שנולד יצחק ומיישב בזה הכתוב ומושב ב"י אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. והכי הוא בס"ע וכ"כ התוס' ברכות ד"ז ב' בפשיטות דא"א הי' בן שבעים שנה בשעה שנדבר עמו בה"ב. וכבר כתב הרמב"ן שאין כן דרך הפשט ובאמת אפי' נימא דעיקר פרשיות כתוב כאן מ"מ הי' ראוי לכתוב ויאמר ה' אל אברם ולשון אליו מורה דמיירי בדבור הקודם. ותו קשה אם כבר נכרת ברית על הזרע ועל הארץ מה הוסיף הקב"ה אח"כ להבטיח. ומה הי' ירא אברהם שמא יגרום החטא הרי ברית אינו חוזר לעולם. ובאמת אפילו אי נימא הכי לא מתיישבת הכתוב ומושב ב"י וגו' כמשמעו אלא יבואר שנגזר אז שישבו. ואחר שכן יותר נוח לומר שאז עלה ברצון לפניו יתברך ונגזר בדעתו אבל לא היה הדבור לא"א עדיין עד אחר מלחמת המלכים. ובספר שמות הוספנו דמאז נעשה הכנה ממערכת השמים להגדיל כח מצרים באופן שיהא מקום מוכשר לישיבת ישראל בקרבם בימים יוצרו ומאז נקרא ומושב ב"י. וכיב"ז כתבו התוס' במס' ר"ה בפי' מאמרם ז"ל בתשרי נברא העולם. שאז עלה במחשבה לבראת אע"ג שלא נברא עד ניסן. ונ"ל שגם בס"ע אין הכוונה שהי' הדבור כמשמעו אלא בהיותו בן שבעים שנה הי' לו הערה וקול דודו ית' דופק על לבו לצאת מאור כשדים ומשם לא"י. והערה זו מפורש בישעיה מ"א מי העיר ממזרח וגו' ומשום שאז עלה ברצון כל ענין בה"ב. אבל לא הי' שום דבור מפורש עד שהגיע לבן חמש ושבעים והגיע דבור הראשון לזרעך אתן את הארץ הזאת. ובמלחמת המלכים בא דבור של הקב"ה בשלימות בשעה שעלה במחשבת א"א שהוא צדקה בלי טעם. ע"ז אמר הקב"ה אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. הוסיף לו תיבת לרשתה. וגם לירושה מיבעי. כמו ונתתי לכם מורשה. כי לבני לוט נתתי את ער ירושה. אלא לרשתה משמעו שיעשה בפעולה שבזה תגיע לו הארץ בטבע כמו היורש שזוכה בלי רצון המוריש אלא בשביל שהוא היורש כך הוצאתיך שזרעך יעשו פעולה שהיא סגלת הארץ. ובזה מובן שזרע אברהם ג"כ מסוגלים לאותה פעולה. עד שבפעולתם תגיע הארץ להם בטבע היצירה. וכיב"ז ביארנו בס' דברים א' ל"ט. ואמר ה' שמאז שיצא אברהם מאור כשדים מדעת עצמו. אני. אני הוא שהוצאתיך במה שהעירותי את לבבך לכך להגיע לירושת הארץ כטבע יצירתה ומזה הטעם אין לך לירא שמא יגרום החטא אחר שטבע היצירה היא ולא משום שהיא צדקה. וע"ז החידוש שהודיע לו הקב"ה נתעורר אברהם לשאול. ולא שאל אז כאשר הבטיח לו לזרעך אתן את הארץ הזאת לא ביקש אות ח"ו אבל כאשר למדו דעת שהיא בטבע כך ע"ז שאל:

30. ספר בראשית פרק כד

(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: ...(ז) ה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם: (ח) וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: (ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה: (י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:

31. תרגום יונתן על בראשית פרק יד פסוק יד

(יד) וכד שמע אברם ארום אשתבי אחוי וזיין ית עולימוי דחניך לקרבא מרבייני ביתיה ולא צבו למהלכה עימיה ובחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה מתיל בגבורתיה ככולהון תלת מאה ותמנסר ורדף עד דן:

32. תרגום יונתן על בראשית פרק טז פסוק ה

(ה) ואמרת שרי לאברם כל עולבני מינך דהוינא רחיצא דתעבד דיני דאנא שבקית ארע ובית אבא ועלית עמך לארע נוכריתא וכדון בגין דלא הוינא ילדא חררית אמתי ויהבתה למשכוב בעיטפך וחמת ארום עברית ויתבז איקרי באנפהא וכדון יתגלי קדם יי עולבני ויפרוס שלמיה ביני ובינך ותתמלי ארעא מינן ולא נצטרך לבנהא דהגר ברת פרעה בר נמרוד דטלקך לאתונא דנורא

33. ספר בראשית פרק י

(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: (ט) הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה’ עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה’: (י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֶה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: (יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח: (יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:

34. ספר בראשית פרק יא

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: (ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: (ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:

35. רש"י על בראשית פרק יא פסוק כח

(כח) על פני תרח אביו – בחיי אביו (ב"ר) ומ"א י"א שע"י אביו מת שקבל תרח על אברם בנו לפני נמרוד על שכתת את צלמיו והשליכו לכבשן האש והרן יושב ואומר בלבו אם אברם נוצח אני משלו ואם נמרוד נוצח אני משלו וכשניצל אברם אמרו לו להרן משל מי אתה אמר להם הרן משל אברם אני השליכוהו לכבשן האש ונשרף וזהו אור כשדים ומנחם פי' אור בקעה וכן (ישעיה כד) באורים כבדו ה' וכן (שם יא) מאורת צפעוני כל חור ובקע עמוק קרוי אור:

36. אבן עזרא על בראשית פרק י פסוק יא

(יא) וטעם מן הארץ ההוא יצא אשור – הוא בן יפת וזה היה אחר הפלגה והמלך אשר מלך על בבל בתחל' היה נמרוד ובעל סדר עולם פירש כי בימיו נפלגה הארץ שהוא הי' מלך על השבעים:

37. אבן עזרא על בראשית פרק יב פסוק א

השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים.ואחר שאמר אשר אראך – גלה לו הסוד כי כן כתוב ויצאו ללכת ארצה כנען. או יהיה טעם אראך הוא שאמר לו כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה:

38. רמב"ן על בראשית פרק יב פסוק א

מארצך וממולדתך – כתב רש"י והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן, אלא כך אמר לו הקב"ה, התרחק עוד מבית אביך ורבי אברהם פירש וכבר אמר השם אל אברם לך לך מארצך, כי הדבור הזה היה בעודנו באור כשדים, ושם צוהו לעזוב ארצו ומולדתו ובית אביו אשר שם ואיננו נכון, כי אם היה כן היה אברם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלהים, ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו, והכתוב אמר (לעיל יא לא) ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ועוד כי הכתוב שאמר (יהושע כד ג) ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היה ראוי שיאמר "ואקח את אביכם את אברהם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען", כי משם לוקח ושם נצטוה בזה:

ועוד יקשה עליהם, כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך (להלן כד ד), והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור (שם כד י), אם כן היא ארצו ומולדתו, ושם נאמר (בפסוק לח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו, לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן, ומולדתי אור כשדים והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, והנה לו ארצות רבות:

אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה (יא כח), כי חרן היא ארצו, ושם מולדתו, והיא ארץ אבותיו מעולם, ושם נצטוה לעזוב אותם וכך אמרו בבראשית רבה (לט ח) לך לך, אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור:

וטעם להזכיר "ארצך ומולדתך ובית אביך", כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה:

אל הארץ אשר אראך – היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך", ואז נתעכב וישב בה ומה שאמר ויצאו ללכת ארצה כנען, לא להתישב בה, כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים ומפני זה אמר ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי (להלן כ יג), כי היה תועה כשה אובד:

ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו, והאמין כי "אל הארץ אשר אראך" ירמוז לו על ארץ כנען, או על כולה, או על אחת מכל הארצות האל, ושם פניו אל כלל ארץ כנען, כי שם הארץ אשר יראנו באמת:

39. ברייתא דסדר עולם רבה פרק א

מן המבול עד הפלגה ש"מ שנה נמצא נח חיה אחר הפלגה עשר שנים אבינו אברהם היה בהפלגה בן מ"ח שנה. אמר ר' יוסי נביא גדול הי' עבר שקרא שם בנו פלג ברוח הקודש שנאמר כי בימיו נפלגה הארץ וגו'. אם בתחילת ימיו והלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד י"ג משפחות ונתפלגו. ואם באמצע ימיו והלא לא בא לסתום אלא לפרש הא אינו אומר כי בימיו נפלגה הארץ אלא בסוף ימיו. אברהם אבינו הי' בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה שנאמר (שמות י"ב מ"א) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו'. לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר (בראשית י"ב ד') ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ז שנים הן, י"ב שנה עבדו את כדרלעומר וי"ג שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים ועלה ובא וישב באלני ממרא אשר בחברון והיא השנה שכבש בה את המלכים ועשה שם עשר שנים עד שלא נשא את הגר שנאמר (שם ט"ז ג) ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית וגומר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וגומר. וכתיב (שם ט"ז ט"ז) ואברם בן פ' שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל נמצא ישמעאל גדול מיצחק י"ד שנה. נמצא מן הפלגה ועד שנולד אבינו יצחק נ"ב שנה ישיבתה של סדום נ"א שנה מהן שלוה והשקט הי' לה ולבנותיה כ"ו שנה. ומן המבול ועד שנולד יצחק שצ"ב שנה.

40. ספר בראשית פרק יא

(ח) וַיָּפֶץ ה’ אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:

(ט) עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה’ שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה’ עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ:

41. ספר בראשית פרק יא

(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט: (כח) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים (לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: (לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן:

42. רמב"ן על בראשית פרק יא פסוק לא

(לא) ויצאו אתם מאור כשדים בעבור כי אברם נכבד מאביו, וההולכים בעצתו ובעבורו ילכו, אמר הכתוב ויצאו אתם ואף על פי שאמר "ויקח תרח", אבל לוט ושרי בעבור אברם הלכו אתם, כי גם אחרי שנפרד אברם מאביו הלכו אתו:

43. חזקוני על בראשית פרק יא פסוק לא

(לא) ויקח תרח את אברם בנו, ללכת ארצה כנען – כי היה מזרעו של שם ולהם נתנה הארץ למורשה כדכתיב ויהי כנען עבד למו. ויצאו אתם לוט ושרי שהיו אח ואחות עם תרח ואברם שהיו ראשים ועיקר. ויצאו אתם מאור כשדים במצות הקב"ה כדכתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, ולא הספיק תרח לבא בארץ כנען וימת בחרן.

44. ספורנו עה"ת ספר בראשית פרק יא פסוק לא

(לא) ללכת ארצה כנען. שהיתה מוכנת אל גרם המעלות במושכלות והיתה רצויה מכל הארצות כאמרו ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה ולא הוזק אוירה בגשם המבול כאויר כל שאר הארצות כאמרו ולא גשמה ביום זעם. וכבר אמרו חז"ל אוירה של ארץ ישראל מחכים:

45. העמק דבר על בראשית פרק יא פסוק לא

(לא) ויקח תרח את אברם בנו וגו' ללכת ארצה כנען. אע"ג שלא הי' עוד מאמר ה' לא"א. מכ"מ כבר הי' הערב מן השמים וראה מרחוק קדושת הארץ וכמש" להלן ט"ו ז' והא דכתיב ויקח תרח וגו' אע"ג דעיקר רצון אותה יציאה הי' אברם ובעצתו מכ"מ כיון שיה' אברם שקוע ברעיונות אלקיות או חכמות ולא יכול להנהיג נסיעה הוא וביתו ע"כ נמסר הנסיעה לאביו והוא לקח את אברם וכל הכבודה על ידו:

  1. ספר השל"ה הקדוש – ספר בראשית – פרשת וירא תורה אור (ד)

נחזור לענין, בבחינת המלאכים היתה הסעודה כקרבן להשם, ואחר כך היו המלאכים ניזונים מזה. ועצם הקרבן אדם כי יקריב, ואברהם הקריב את עצמו במילה אשר עדיין היה חולה בשלישי למילה. ונתבשר בסעודה זו שהיא קרבן על יצחק. ורמז כי יצחק שהוא ראש הנמולים דהיינו מילה בזמנו, הוא יהיה קרבן תמים עולה תמימה. ונצנצה בו רוח הקודש שיהיו מקטרגים על יצחק, דהיינו ישמעאל והשטן כמו שפירשתי על אחר הדברים האלה והאלהים נסה כו'. על כן קידש את ישמעאל, כמו שאמרו רז"ל (ב"ר מח, יד) ויתן אל הנער זה ישמעאל לחנכו במצות שלא יהא מושרש בקליפה, ולא יועילו דברי ישמעאל, וקטרוגו של ישמעאל נרמז בכאן. ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו, תרגם יונתן וישמעאל קאי בתריה כו', וכן הוא במדרש רבה. אבל אברהם הוציאו מעומק הקליפות המקטרגים וחנכו במצות, באופן שאחר דבריו של ישמעאל והאלהים נסה, ועשו פרי דבריו של ישמעאל, מכל מקום היה לטובה גדולה. והגר היא שפחת שרה נכנעת תחתיה ונדבקת קצת במעשיה, שעל כן נקראת קטורה שמעשיה נאים כקטורת, ועוד נקראת קטורה שקשרה פתחה כו' (ב"ר סא, ד). וכולהו נתקיימו בעקידת יצחק, כי אברהם עקדו וקשרו גם שם אותו לעולה בהר המוריה. ואפשר שהמזבח אשר בנה אברהם אבינו בהר המוריה היה במקום מזבח הפנימי שמקטירין הקטורת, כי הקטורת חביב מכל הקרבנות שבעולם, ולא היה קרבן חביב בעולם כיצחק עולה תמימה. וכן משמע קצת במדרש (פרקי דר"א לא) שאמר ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים, מבין שני הכרובים יצא הקול. הרי שענין העקידה היה הכל במקום המקודש ביותר, שקרא אליו המלאך ממקום קדשי קדשים, ממילא מסתבר שנעקד על גבי מזבח הפנימי. וכן מצינו כשהוקם המשכן היה הקול נפסק ולא יצא מחוץ לאהל מועד, וזהו ענין שנקרא הר המוריה על שם הקטורת כי שם נעקד יצחק.

Then it says, “And Terah took Abram his son and Lot the son of Haran, etc.... and they went forth with them from Ur of the Chaldees.” We should expect “and they went forth with him”, referring to Terah; why, then, does it say “with them”? The reason is that Terah and Lot went forth with Abram and Sara, who led the way in departing from that sinful district; for when Terah saw that Abram was rescued from the fire, he began to be guided by Abram, and therefore we read, “and they went forth with them”, i.e. Terah and Lot with Abram and Sara. Also it was “to go into the land of Canaan”, where they wanted to go. We learn further from this text that whoever makes an effort to purify himself receives assistance from above. For no sooner is it written, “to go to the land of Canaan” than we read “and God said to Abram, Get thee forth”; this message was not given to him until he made the first move himself. For the upper world is not stirred to act until an impulse is given from the lower world.

ספר השל"ה הקדוש – ספר בראשית – פרשת וירא תורה אור (ז)

אבל מכל מקום רשומו של קטרוג השטן נשאר, כמבואר בזוהר שכל קטרוג עושה רושם, אף שאין הקב"ה משגיח בו עתה מכל מקום רשומו ניכר. מה עושה הקב"ה, נותן לשטן איש אחר במקומו שיהיה כופר נפשו, בסוד ואתן אדם תחתיך (ישעיה מג, ד). והיה ירא אברהם אבינו אולי זה הרושם יהיה פועל בזרעו של יצחק. על כן נתבשר אברהם שכבר נמצא כופר נפש במקומו, וזהו עוץ בכורו הוא איוב, כמו שנאמר (איוב א, א), איש היה בארץ עוץ, ונתן אותו הקב"ה ביד השטן זה תחת זה. וענין זה מבואר בארוכה בזוהר. כלל העולה, יצחק נתקדש בקדושה יתירה ונעשה קודש קדשים עולה תמימה ריח ניחוח לה', כי הקרבת האיל כאלו נקרב יצחק. ועל שם זה הקרבן שהוא ריח ניחוח נקרא הר המוריה על שם ריח הקטורת שחביב מכל קרבן, ויצחק חביב מכל, וכמו שכתבתי לעיל:

ספר מנורת המאור – אות [עט]

וכלל הדברים: מצוה זו היא עטרה ויפי לישראל, שקבלה אברהם בשמחה ובטוב לבב בעדם ובעד כל זרעו להבדל ולהדור ולקדוש השם ולהקריב כל אדם בנו בזה קרבן אשה לה'

ספר ישמח משה – פרשת וירא דף מט/ב

ונראה בהקדים להבין מה דאיתא במדרש (ב"ר פנ"ו ח') והובא ברש"י ז"ל (ד"ה כי) כשאמר הקב"ה לאברהם אל תשלח ידך (בראשית כב יב), א"ל אברהם אפרש לפניך שיחתי אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (שם בראשית כא יב), וחזרת ואמרת קח נא את בנך (שם בראשית כב ב), ועכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער, א"ל הקב"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה (תהלים פט לה), כשאמרתי לך קח נא, לא אמרתי לך שחטהו אלא העליהו, אסקתיה אחתיה, עד כאן. והוא תמוה דאם כן מעיקרא כשאמר לו קח נא וגו', אמאי לא הקשה הלא אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, אלא ודאי דלא רצה להקשות על השי"ת והאמין כי הכל אמת אף שהוא נראה כשני הפכים, אם כן למה הקשה עכשיו כשאמר לו אל תשלח. ואם נפשך לומר שעל קח נא לא רצה להקשות, שהיה נראה כמסרב וחס על בנו, מה שאין כן כנגד המאמר אל תשלח, אם כן למה אמר אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, לא היה לו להזכיר זאת כלל, רק היה לו לומר אמרת קח נא את בנך וגו', ועכשיו אתה אומר אל תשלח וגו'. ועוד קשה מה שהשיב לו השי"ת לא אמרתי שחטהו אלא העליהו וכו', אם כן מה לעולה דאמר כיון דלא היה המכוון רק להעלותו להר. והנ"ל בזה, דבאמת אברהם לא רצה להקשות שום קושיא לאלקינו כמ"ש, רק לידע דין מדיני התורה תורה היא וללמוד אני צריך. ואקדים דידוע דאברהם אבינו השיג כל התורה כולה, כאמרם (ב"ר פצ"ה ג') שני כליות נובעות לו חכמה כשני מעינות עד שהשיג כל התורה, רק זה שומה מאת ה' היה בעינא פקיחא להעלים ממנו, שיהיה סבור דהקרבה שייך גם באדם, כדי שיהיה הניסיון יותר גדול, אבל באמת נאמר (ירמיה יט ה) אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי, כמו שדרשו רז"ל (תענית דף ד' [ע"א]), אבל שאר כל התורה השיג על בוריה עם כל הדינים. ולפי זה קשה איך לא הבין אברהם דיצחק אינו ראוי להקרבה, והרי בעל מום היה כמבואר בירושלמי ובבלי מסכת יבמות (ס"ד ע"א) דעקר היה, ואיתא דטומטום היה, רק שאחר כך נתרפא, אבל אז עדיין היה בעל מום, ומבואר ברמב"ם הלכות איסורי מזבח (פ"ג ה"ג) לענין הקרבנות ובהלכות ביאת מקדש (פ"ז ה"ח) דזה הוי מום ופסול להקרבה. מיהו נ"ל לישב, דהלא ידוע דמצינו כמה פעמים נביאות שנאמרו על עתיד בלשון עבר, ומבואר ברש"י (ד"ה) הטעם דכל דבר שיצא מפי הקב"ה, הרי הוא כאלו כבר נעשה, ולכן כשאמר לו ית' לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע, הרי הוא כאלו כבר נתרפא ושוב לא היה בעל מום, וזה תירוץ נכון מאד. ונקדים עוד, דקיימא לן דקדושת מזבח אינו נפקע לא בפדיון ולא בתמורה, ולפי זה אברהם אבינו היה שואל כענין, כיון שאמרת העליהו לי לעולה, אם כן הוא קדוש קדושת מזבח ואיך יפקע, רק בלא הקדמת כי ביצחק יקרא לך זרע לא היה מקום לשאול, שהרי לא חל עליו כלל קדושת המזבח כיון שהיה בעל מום, לכך אמר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ושוב לא הוי בעל מום כמ"ש, ואמרת והעליהו לי לעולה אם כן הוא קדוש קדושת מזבח, ועכשיו אתה אומר אל תשלח ידך ואיך יפקע קדושתו, והבן כי נכון הוא. ועל זה השיב לו השי"ת לא אמרתי שחטהו אלא העליהו, ומעולם לא עלה על לבי להקדישו קדושת מזבח, אלא דאכתי יש להבין מה לעולה דאמר וכמ"ש לעיל. והנ"ל בזה על פי מ"ש הרמב"ם פרק ט"ו מהל

47. מדרש רבה במדבר פרשה י פסקה ה

אמר לו המלאך אין דרך נביאי ה' לקבל שכר על נבואתם בנביאי שקר מהו אומר (יחזקאל יג) ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ופתותי לחם להמית וגו' אבל בנביאי אמת מהו אומר (מ"ב ה) ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח (שופטים יג) ואם תעשה עולה לה' תעלינה רמז לו המלאך שצריך להעלות עולה לה' על בשורה טובה כשם שעשה אברהם בשעה שא"ל הקב"ה (בראשית יב) לזרעך אתן את הארץ הזאת מיד בנה אברהם מזבח על בשורה טובה שכן כתיב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ואין מזבח אלא קרבן (שופטים יג) כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא למה נאמר לפי שאשתו אמרה לו (שם) מראהו כמלאך ה' נורא מאד היתה סבורה שהכיר בו מנוח שהוא מלאך ואעפ"כ היה מזמנו לו לאכול שטועה היה כסבור שיש אכילה למעלה לכך נאמר לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא לכך היה מזמנו לאכול אבל אלו היה יודע שהיה מלאך אינו אומר לו שיאכל שבקי היה שאין אכילה למעלה ולמה לא הכיר בו מכאן את למד בשעה שהיו הנביאים הולכים בשליחותו של הקב"ה רוח הקודש שהיתה שורה עליהם היתה נותנה להם אימה בעיני רואיהם שהכל מתיראים מהם שהיו דומים למלאכים ולמה אכלו המלאכים שבאו לבשר את שרה בהריון וזה לא רצה לאכול לפי שאותם מלאכים כשנתראו תחלה לאברהם כדמות עוברי דרך נתראו לו והוא הכניסם לביתו כמנהגו והזמינם לאכול והם לא רצו לבטל ממנו מנהג האכסנאים ואכלו עמו ואחר שאכלו אמרו שליחותן ולא נראה הדבר שיקבלו שכר על שליחותן

48. מדרש רבה במדבר פרשה יז פסקה ב

אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים מהו כי כבר רצה וגו' זו הכנסת ישראל לארץ שנא' כי תבאו אל הארץ וגו' ד"א הפסוק הזה מדבר כנגד אברהם בשעה שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית כב) קח נא את בנך את יחידך השכים אברהם ונטלו בזריזות והוליכו והעלהו להר המוריה אמר אברהם רבונו של עולם לחנם אמרת לי קח נא אמר לו לאו להודיעך בעולם שנאמר (שם יא) כי ידעתיו למען אשר יצוה אמר ר' שמעון בן יוחאי אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאני מעלה עליך שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך שלא היית מעכב על שמי שכך כתיב (שם כב) ולא חשכת את בנך הרי כבר פירוש מנין את יחידך זה נפשך שהנשמה קרוייה יחידה שנאמר (תהלים כב) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי אמר אברהם רבון העולמים אי אפשר לי לירד מכאן בלא קרבן אמר לו הקב"ה הרי קרבנך מתוקן מששת ימי בראשית (בראשית כב) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל ושנו רבותינו אילו של אברהם נברא בין השמשות נטלו אברהם והעלהו עולה תחת בנו כמו שאמר ויקח את האיל ויעלהו לעולה חסר המקרא מהו תחת בנו אמר אברהם רבון העולמים תהא רואה כאלו דם יצחק זרוק לפניך נטל האיל והפשיטו ואמר כך תהא רואה כאלו עורו של יצחק הפשטתי לפניך נטלו והספיגו אמר כך תהא רואה כאלו יצחק מסתפג לפניך שרפו ואמר כך תהא רואה כאלו אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח ד"א מהו תחת בנו אמר לו הקב"ה חייך בנך נתקרב ראשון האיל הזה תחתיו באותה שעה אמר אברהם איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם שאם ח"ו לא הייתי שומע לך אבדתני כל אשר יגעתי מימי אמר לו הקב"ה חייך כך הוא ונשבע שלא ינסנו עוד שנאמר (שם) ויאמר בי נשבעתי נאם ה' אמר לו הקב"ה יסורין קשים ונסיונין אחרים היו ראויין לבא על אברהם ואינן באין ואלו הן היסורין אותן שבאו על איוב היו ראוין לבא על אברהם שכן הוא נסמך לפרשה (שם) ויהי אחרי הדברים האלה ויגד וגו' את עוץ בכורו ואת בוז ועוץ היה איוב (איוב א) איש היה בארץ עוץ איוב שמו באותה שעה א"ל הקב"ה לאברהם (קהלת ט) לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה האלהים את מעשיך.

0 Comments:

Post a Comment

<< Home