Thursday, November 16, 2006

chaya sara - Hakol

פרשת חיי שרה התשס"ז

בַּכֹּל

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

explorations-adk.blogspot.com

download audio:

http://upload.ohshare.com/v/1545638/chayasara67bakol.MP3.html

1. בראשית פרק כד

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה’ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: (ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה’ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: (ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:

2. רש"י בראשית פרק כד פסוק א

(א) ברך את אברהם בכל - בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:

3. בראשית פרק כד

וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים: (לו) וַתֵּלֶד שָׂרָה אֵשֶׁת אֲדֹנִי בֵן לַאדֹנִי אַחֲרֵי זִקְנָתָהּ וַיִּתֶּן לּוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:(לז) וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ: (לח) אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי:

4. רשב"ם בראשית פרק כד

ברך את אברהם [בכל] - להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדיו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען שלא יהו רוצין להזדווג לו, שהרי נתברך בכל וכל העולם מתאוים להזדווג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד וי"י ברך את אדוני מאד ויגדל, ולכך הוצרך לפרש תחילה ברך את אברהם בכל. כמו וחם [הוא] אבי כנען:

5. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז/ב

וה' ברך את אברהם בכל מאי בכל רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת רבי יהודה אומר שהיתה לו בת אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ר"א המודעי אומר איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה אמר אביי היינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא דבר אחר שלא מרד עשו בימיו דבר אחר שעשה ישמעאל תשובה בימיו שלא מרד עשו בימיו

On this point there is a difference between Tannaim. [It is written,] The Lord had blessed Abraham in all things [ba-kol].What is meant by ‘in all things’? R. Meir said: In the fact that he had no daughter; R. Judah said: In the fact that he had a daughter. Others say that Abraham had a daughter whose name was ba-kol. R. Eliezer the Modiite said that Abraham possessed a power of reading the stars for which he was much sought after by the potentates of East and West. R. Simeon b. Yohai said: Abraham had a precious stone hung round his neck which brought immediate healing to any sick person who looked on it, and when Abraham our father departed from this world, the Holy One, blessed be He, suspended it from the orb of the sun. Abaye said: This bears out the popular saying, As the day advances the illness lightens. Another explanation is that Esau did not break loose so long as he was alive. Another explanation is that Ishmael repented while he was still alive.

6. מדרש רבה בראשית פרשה נט פסקה ז

וה' ברך את אברהם בכל ר' יודן ורבי נחמיה רבי יודן אמר שנתן לו נקבה אמר לו רבי נחמיה עיקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו בת כל עיקר ר' לוי אמר תלת בכל שהשליטו ביצרו בכל שעשה ישמעאל תשובה בחייו בכל שלא חסר קילורין שלו כלום ר' לוי בשם ר' חמא אמר בכל שלא חזר ונסה אותו:

AND THE LORD HAD BLESSED ABRAHAM IN ALL THINGS. R. Judah said: It means that God gave him a daughter. Said R. Nehemiah to him: Then she was the centre of the king's [sc. Abraham's] household, yet no blessing is recorded of her! But AND THE LORD HAD BLESSED ABRAHAM IN ALL THINGS means that He had not given him a daughter at all. R. Levi said: It means, with three things. He had made him master of his evil inclination, Ishmael reformed, and his storehouse was never diminished in any way. R. Levi said in R. Hama b. R. Hanina's name: It means that He did not test him again

7. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד ב

תניא, היה רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים - אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים.

It was taught, R. Meir used to say: Whoever marries his daughter to an ‘am ha-arez, is as though he bound and laid her before a lion: just as a lion tears [his prey] and devours it and has no shame, so an ‘am ha-arez strikes and cohabits and has no shame.

8. תורה תמימה הערות בראשית פרק כד

גם י"ל בדעתי' דרבי מאיר דאזיל לשיטתי' שתיקן לברך בכל יום שלא עשני אשה, כמבואר במנחות מ"ג ב', וזה י"ל מפני שערך הנשים הי' קיל בעיניו, מפני קלות דעתן, כמבואר בע"ז י"ח ב' שברח מחמת כסופא מפני ברוריא אשתו יעו"ש, וגם מפני שנכשל ע"י אשה אחת כמבואר בתולדתו בסה"ד. ומזה סמך להגירסא האמתית במנחות שם ר' מאיר ולא ר' יהודה, כמו שהעיר במסה"ש:

9. תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מג עמוד ב

תניא, היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן: שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור.

10. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

יומא חדא חזיוהי, רהט אבתריה, רהט מקמייהו, על לבי זונות. איכא דאמרי: בשולי עובדי כוכבים חזא, טמש בהא ומתק בהא. איכא דאמרי: אתא אליהו אדמי להו כזונה, כרכתיה, אמרי: חס ושלום, אי ר' מאיר הוה לא הוה עביד הכי. קם ערק אתא לבבל. איכא דאמרי: מהאי מעשה, ואיכא דאמרי: ממעשה דברוריא.

One day [some Romans] saw him and ran after him, so he ran away from them and entered a harlot's house. Others say he happened just then to see food cooked by heathens and he dipped in one finger and then sucked the other. Others again say that Elijah the Prophet appeared to them as a harlot who embraced him. God forbid, said they, were this R. Meir, he would not have acted thus! [and they left him]. He then arose and ran away and came to Babylon. Some say it was because of that incident that he ran to Babylon; others say because of the incident about Beruria.

11. רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

12. רמב"ן בראשית פרק כד

ברך את אברהם בכל - בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים, וזאת כל חמדת האדם (אבן עזרא). והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם בכל, לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו, ולכן התאוה לזה:

ולרבותינו בזה ענין נפלא. אמרו (ב"ב טז ב) וה' ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם, וזו לו לברכה כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם, כי האשה ברשות בעלה, ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה לארץ, ואף כי יעבוד עבודה זרה. ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו, דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא (שם קמא א), והיא הברכה בכל, כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר. ובאו אחרים והזכירו שם הבת:

ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה, שיאמר הכתוב כי ברך אתו השם בבת אחת ששמה כך:

אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד ודרשו בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול, והוא שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל, ובה נאמר (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל, והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא, יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא, והיא המדה השמינית מי"ג מדות, ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה, ובה הוא מנהיג את הכל, והיא בית דינו של הקב"ה הנרמז במלת וה' בכל מקום (ב"ר נא ב), והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים, בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כנוסת הכל. והמדה הזאת היתה לאברהם כבת, כי הוא איש החסד ויתנהג בזו, ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו, או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל ולכן תקרא גם היא כל, כלשון כי שמי בקרבו (שמות כג כא). והנה הוא מבורך בשמים ובארץ, ולכך אמר בה' אלהי השמים ואלהי הארץ:

והענין הזה נמצא לרבותינו רמוז בהגדות במקומות רבים, כענין שאמרו במדרש חזית (שהש"ר ג כא) שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אליעזר ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו (שה"ש ג יא), אמר לו הן, אמר לו היאך, אמר לו משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי, לא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי, כך בתחילה חבב הקב"ה את ישראל וקראן בתי, הדא הוא דכתיב (תהלים מה יא) שמעי בת וראי, ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר (שה"ש ה ב) פתחי לי אחותי רעיתי, ולא זז מחבבן עד שקראן אמי, שנאמר (ישעיה נא ד) הקשיבו אלי עמי ולאומי, לאמי כתיב. עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו, אמר לו אילו לא באתי אלא לשמוע זה הדבר מפיך די:

ומבואר זה במדרשו של ר' נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר כב). אמרו בפסוק אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי (ישעיה מד כד), אני כשנטעתי אילן זה להשתעשע בו כל העולם ורקעתי בו הכל וקראתי שמו כל, שהכל תלוי בו והכל ממנו יוצא, והכל צריכין לו ובו צופין ולו מחכים, ומשם פורחים נשמות, לבדי הייתי כשעשיתי אותו ולא יגדל עליו מלאך לאמר אני קדמתי לך. גם בעת שרקעתי ארצי שבה נטעתי ושרשתי אילן זה ושמחתים ביחד ושמחתי בהם, מי אתי שגליתי לו סודי זה, עד כאן:

ותשכיל דברים רבים סתומים בתורה ומקרא. ואילו ידע זה המתהדר בסודותיו תאלמנה שפתיו מהלעיג על דברי רבותינו, ולכן כתבתי זה לסכור פי הדוברים על הצדיקים עתק:

13. פירוש הרקאנאטי על התורה - פרשת חיי שרה

כתב הרמב"ן ז"ל כי המדה הנזכרת היא השמינית מי"ג מדות וכתיב אני יי' עושה כל (ישעיה מה' ז'). כוונת הרב ז"ל כי הרמז בא ליסוד הכל ובאמרו אני יי' עושה כל רמז שהמכריע הראשון ישפיע לשני ונקרא אמת לפי כוונתו ז"ל ולשונו מוכיח על הברית. אמנם מה שנראה כוונתם זכרונם לברכה כי מלת אמת רומז לתפארת ישראל. וכבר רמזתי זה. והבת הנזכרת היא כנסת ישראל שהיתה לו כבת. וכן אמרו בספר הבהיר ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג' ב'). בעת שיחטאו לך בניך ותכעוס עליהם רחם תזכור. ומאי רחם תזכור. אותו שאמר ארחמך יי' חזקי (תהלים יח' ב'). ונתת לו המדה הזאת שהיא שכינתו של ישראל וזכור בנו שירשה ונתתה לו שנאמר ויי' נתן חכמה לשלמה (מלכים א' ה' כו'). וזכור אביה אברהם שנאמר זרע אברהם אוהבי. ויש מרבותינו ז"ל שאמרו שלא היתה לו בת. ולפי הפשט מפני שלא היה יכול להשיאה רק לעובדי עבודה זרה. אמנם יש מחכמי הקבלה מפרשים כי מחלוקתם היתה אם הבת הנרמזת היא בימין או בשמאל. ובזה צריך עיון גדול כי יש ראיות לכאן ולכאן. אמנם הדעת נוטה שהיא בשמאל ועל כן הלב נוטה קצת לצד שמאל. גם סוד התפילין של יד מוכיח כן. וצריך להתבונן

14. ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - דרוש שלישי (כא)

ועוד האריך בביאור הפסוק (דה"א כט, יא), לך ה' הגדולה והגבורה וגו' כי כל בשמים ובארץ. ופירוש הפסוק, לך היא הבינה ששם נ' שערים ומתפשטים עד הוד, ושם מתהפך תיבת 'לך' נעשה 'כל'. ואז נון הפוכה לטובה סוד התאחדות האור הישר והתהפכות האור. ונראה שאלו המאה, דהיינו 'לך' 'כל' הם סוד מאה ברכות. ומצינו שהקב"ה אמר לאברהם והיה ברכה - הברכות יהיו מסורות בידיך. וה' בירך את אברהם בכל, ומסרם ליצחק, ויצחק ליעקב, והם בכל מכל כל, ו'כל' הוא 'לך'. ורמז הקב"ה סוד המאה לאברהם אבינו לך לך עולה מאה, ומסרה ליצחק סוד מאה שערים ויברכהו ה', ויצחק ליעקב סוד מאה קשיטה, ורומזים למאה קישוטין דשכינה מסוד מאה ברכות, זהו סוד והיה ברכה, בך חותמין, כי הברכות מסורות בידך. והם מאה בסוד החותם המתהפכת מהנון שנתקנה על ידי אברהם אבינו, זהו בך חותמין. הכלל העולה, אברהם אבינו הובטח להיות זרעו במצרים כדי שתתפרסם האמונה האמיתית בכל מכל כל:

15. ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת חיי שרה תורה אור (ב)

וזהו ענין ברכות אבותינו המרומזים בתיבת בכל מכל כל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל כי כל פירושו הפנימיות שהוא 'כל', כי החיצוניות אין בו ממש. ואברהם היה בכל, כלומר הוציא ממנו זוהמא הדבוק בענין 'כל' משני צדדין. זהו הרמז גם כן מעפרון שאמר נשיא אלהים אתה 'בתוכנו', כי הוא התוכיות להם והפנימיות הקליפות המסבבות. וישמעאל ועשו כוללות כל הקליפות, דהיינו זוהמת ישמעאל הדבק בימין ?, וזוהמת עשו, כי בני בנים הם כבנים, והוא דבק בשמאל כנודע. הרי כל שהוא הפנימיות, כשושנה בין החוחים באמצע שני הקליפות הם. ויצחק מכל, כל דבוק במקצת זהו 'מכל', כי לא יצא ממנו רק קליפה אחת דהיינו עשו. אבל יעקב מטתו שלימה אין בו שום דביקות קליפה, והוא עץ החיים בתוך הגן, הוא התוך והפנימיות:

16. ספר השל"ה הקדוש - ספר בראשית - פרשת תולדות תורה אור (ה)

כבר כתבתי בפרשת חיי שרה ענין בכל מכל כל, מאברהם יצא קליפת ישמעאל, ובן בנו הוא עשו, ומיצחק יצא קליפת עשו. וענין יציאת הקליפות מאבות הקדושים, הוא כמו קדימת הקליפה לפרי, שאי אפשר לפרי בלא הקדמת קליפה שהוא הנץ והפרח, ויעקב הוא הפרי. אבל יש סוד בדבר, כי הקליפה יש לה אחיזה בקדושה בשרשה, ובשרשה למעלה נדבקת בקדושה, והטומאה היא בהתפשטותא. ולעתיד תחזור ותטהר על ידי הצדיקים הקדושים המכניעים אותה, בסוד איזהו גבור הכובש את יצרו (אבות ד, א), שבארתי בכמה מקומות שהענין הוא אינו הורג את יצרו הרע רק כובשו תחתיו ומטהרו, שלוקח מדת היצר הרע ומשתמש בהם עבודת השם יתברך. כגון קנאה קנאת סופרים, חמדה חומד חמודה גנוזה, וכיוצא באלה הרבה. וזהו ענין שאמרו לאברהם אבינו נשיא אלהים אתה בתוכינו, כלומר בתוכיות שלנו, דהיינו בשרשינו אתה נשיא, ועל ידך נטהר לעתיד. וכל האומות הודו לזה,

17. רבינו בחיי על בראשית פרק כד פסוק א

וה' ברך את אברהם בכל - ע"ד הפשט פירושו בכל דבר, כלומר שהיה שלם בכל, בעושר ונכסים וכבוד ואורך ימים, אין חסר לנפשו מכל אשר יתאוה רק שיראה בנים לבניו, ומפני שהתאוה לזאת השביע את עבדו שילך בשליחות זה:

וע"ד המדרש וה' ברך את אברהם בכל ר' מאיר אומר שלא היתה לו בת, ר' יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. כוון ר"מ לומר כי הברכה היא שלא היתה לו בת מפני שלא היה יכול להשיאה כי אם לבני כנען הזרע המקולל, ואף אם יתחתן עם אנשי ארץ מולדתו גם שם היתה עובדת עבודה זרה בכללם כי האשה ברשות בעלה. וכוון ר' יהודה לומר כי בת היתה לו, ואפילו בת לא חסריה רחמנא, והיא הברכה בכל, כי היה לו כל מה שיש בטבע בני אדם להתאוות להם בנים, ובנות. וכוונת אחרים באמרו בת היתה לו ובכל שמה, גלה לנו במאמר זה סוד גדול, ובאר שאין הכוונה בברכה זאת במה שהיתה לו בת או לא היתה לו בת, אין הכוונה בברכת עסקי הגוף כלל כי אם בברכה בעסקי הנפש:

וע"ד הקבלה באור הענין שזכה אברהם ע"ה והשיג המדה ששמה כל, אשר כל המתברך בה מתברך בשמים ובארץ. ומזה אמרו אחרים בת היתה לו, כלומר מדה היתה לו, מלשון (מלכים א ז) אלפים בת יכיל, ואמרו ובכל שמה, מפני שהיא בתוך מדת הכל, נאצלת מן המדה ששמה כל, והנאצלת הזאת תקרא בת, והיא בית דינו של הקב"ה, ולכך אמר וה' ברך, ולא אמר ויברך ה'. והבן הכלל הזה כי הענין נסתר. והרמב"ן ז"ל גלהו בפירוש והרחיב בו הבאור יותר מדאי:

18. ספר מגן דוד - אות ה

ויש מי שאומר מאי וה' ברך את אברהם בכל שלא היתה לו בת. ואיכא למידק בה במאי פליגי דאי לפי הנראה לכאורה מפשט הענין קשה למ"ד בת היתה כי לא הזכיר הכתוב זה כלל ולא למי נשאת ומי ילדה אם משרה או מהגר או מקטורה. ולדעת האומר זו היא הגר זו היא קטורה אם בתחילה אז אחר שהחזירה כמו שהזכיר את זמרן ואת יקשן וגומר. וכי תימא שאין דרך הכתוב לכתוב לידת הבנות ומעשיהן הרי הזכיר את דינה ואת מעשיה. ולדעת האומר שלא היתה לו בת מה ברכה היא זאת שהרי עדיין לא קיים המצוה של פרו ורבו כתקנה שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. וכ"ת ברכה היא כיון שהיה צריך להשיאה לעובד ע"ז הא ליתא שהרי היו בביתו כמה גרים עובדי ה' דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן וגם היו שם שם ועבר ולהם כמה בנים ואי אפשר שלא ימצא בכל זרעם מי שהוא ראוי והגון לה. ולפיכך אני אומר שמחלוקת זה יש לו סוד גדול והיו רז"ל מסתירים הדברים כפי מה שראוי ולמעלה הם חלוקים וזה כי אברהם אבינו הוא איש החסד כאשר קדש לך והבת האמורה היא בת מלך פנימה והיא המטרוניתא הנזכר' במדרשי רז"ל הנעלמים וקרא אותה הכתוב כל שנאמר וה' ברך את אברהם בכל לפי שהיא מקבלת זיו והוד ושפע מכל מה שלמעלה ממנה והכל בה והיא המראה שכל הצורות נראים מתוכה כאשר כתבנו למעלה. ובהאי קא מפלגי מר סבר בת היתה לי ובכל שמה כלומר עיקר קבלתה מהחסד שהוא ימין האילן והוא אברהם ומר סבר לא היתה לו בת כלומר שאין עיקר קבלתה ויניקתה מן החסד שהוא הימין. אלא מן הפחד שהוא שמאל. וא"ת היכי שייך הכא ברכה. וי"ל דלמ"ד בת היתה לו זו היא ברכתו כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק כי נמשך החסד לכל העולמות ונהנים העולם מהאור הגדול של יום ראשון. ומר סבר כיון שהדין והעונש יוצא על ידה לפועל כי הוא השוטר הגדול כאשר כתבנו למעלה זו היא ברכתו שלא תהא עיקר יניקתה מצד אברהם. וא"ת אם היה עיקר יניקתה ממנו לא היא היתה פועלת בדין אלא ברחמים המטה כלפי החסד. וי"ל כי אי אפשר לעולם בלא שוטר לייסר את הרשעים ולהלקותם להחזירם למוטב לטובתם כי לא יחפוץ במות הרשע אלא בשובו מדרכיו וחיה והמדה הזאת נתנה ראש לשועלים לתקן את אשר יעוותו כאשר כתבנו למעלה וזו היא ברכתו והבן זה מאד. ואם תצייר הה ד י היא הי"ד החזקה כי ד י הוא י ד. וגם עתה מורה במלכות כמו שנבאר בע"ה:

19. ספר תורת חיים על בבא בתרא דף טז/ב

בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. פירש הרמב"ן ז"ל בפרשת חיי שרה שיש בו בהקדוש ברוך הוא מדה תקרא כל מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר אני ה' עושה כל והוא שנאמר ויתרון ארץ בכל היא יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדול השופט על כל באי עולם בעבור כי בכל היא וכו' והמדה הזאת היתה לאברהם כבת וכו' ולפי זה ניחא דקאמר בסמוך אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל דלכאורה קשה והא גבי יצחק לא כתיב אלא ואוכל מכל ואיכא למימר שלא חסר שום טובה באכילה אבל הא דלא שלט בו יצר הרע ומלאך המות ורימה לא שמעינן מיניה אבל לפירוש הרמב"ן ז"ל דבכל דאברהם במדת כל איירי שנתברך באותה מדה שכל הטובות נשפעין ממנה אתיא שפיר דיצחק ויעקב נמי קבלו שפע מדה זו ולהכי כתיב גבייהו מכל כל כמו שכתב בשערי אורה וז"ל והמדה הזאת הנקראת כל נתנה ה' במתנה לאברהם וזהו רמז באמרו וה' ברך את אברהם בכל ומאברהם ליצחק באמרו ואוכל מכל ומיצחק ליעקב באמרו וכי יש לי כל עד כאן וכיון דשלשת האבות קבלו מדה זו הנקראת כל שהיא כלולה מן הכל ילפינן מיניה שפיר שלא חסרו שום טובה כיון שכל הטובות נשפעין הימנה:

20. ספר קדושת לוי - פרשת חי שרה

אופן הב', כי זאת ידוע לכל שאברהם אבינו עליו השלום היה עובד להבורא ברוך הוא במדת החסד ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל ישראל כלו יצא, היינו שהיה משפיע במדתו מדת החסד לכל העולם ולכל הנשמות קדושות ולכל הרוחות קדושות וגם היה לו הכח להוליד נשמות קדושות כידוע ליודעי חן וגם היה כח לאבותינו הצדיקים שהיו יכולין להעלות הדיבורים מה שהם מדברים לפעמים עם רשע או נכרי היה כח בידם לעלות אל צרופים קדושים על שהיה בהם חכמת ה' לפי שהיו דבקים תמיד בתורתו וביראתו יתברך והיה יכול גם כן להעלות דיבורו של האיש אשר סיפר עמו מחמת שהיה בבחינת חסד. וזהו וה' ברך את אברהם בכל, דהיינו שהיתה השפעתו על כל הנבראים. וזהו מאמר חכמינו ז"ל בת היה לו לאברהם אבינו ובכל שמה, דהיינו שהיה דבוק תמיד במדת החסד ועל זה גרם שילך השפעתו בכל:

וזהו פירוש המאמר (בבא בתרא טז ע"ב) אבן טובה היתה תלויה בצוארו כל חולה שהיה רואה אותה מיד נתרפא, כי אותיות נקראין אבן כמבואר בספר יצירה שני אבנים בונות שני בתים. וזהו תלויה בצוארו, דהיינו שהיה עושה תמיד אותיות של חסד וגרם בזה השפעה ולפיכך כל הרואה מיד נתרפא:

21. ספר תולדות יעקב יוסף פרשת נח - אות ג

וז"ש ואברהם זקן בא בימים. ר"ל ע"י בחינת חסד שמצא אברהם בתוך הדין והגבורות, מיתק הדין שנקרא חשך, ובא הדין בימים לבחינת החסד שנקרא ימים, כמ"ש בזוהר בזה יעו"ש (חיי שרה קכט ע"א). וה' ברך את אברהם בכל, ודרשו חז"ל שהיה לו בת ובכל שמה, וחד אמר שהיה לו בן גימטריא בכ"ל, וחד אמר שהשליטו ביצרו (ב"ר פנ"ט). ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. וכך פירושו, וה' ברך את אברהם בכל, ר"ל עם בחינת החסד שנקרא אברהם, ברך לבחינת בת שנקרא בכ"ל, שהם הדין והגבורות שהוא בחינת בת נוקבא, ועכשיו נמתק הדין בשורש חסד זה ונעשה מן בכל בן בחינת חסד, ועל ידי זה שהמתיק הדין השליטו ביצרו בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט), ע"י שידע כי יצה"ר כוונתו לשם שמים נעשה לו עבד לשמשו וכנ"ל:

0 Comments:

Post a Comment

<< Home