Thursday, November 16, 2006

baer lichay roi

פרשת חיי שרה התשס"ה

Audio download

http://upload.ohshare.com/v/5668707/chayasara65kahn.MP3.html

1. רבינו בחיי על בראשית פרק כג פסוק ב

ונ"ל עוד כי היה הכתוב ראוי שיאמר ויבא אברהם ויצחק לספוד לשרה ולבכותה, כי בודאי ראוי היה יצחק לספוד לאמו הצדקת ולבכות עליה, שהרי החיוב בו גדול מאד יותר ממה שהוא באברהם, ועוד שהיא אהבתו אהבה יתרה שילדה אותו על דרך הפלא, והיתה נפשה קשורה בנפשו:

אבל יתכן לומר שלא ידע יצחק באותו הפרק שמתה אמו, כי לפי שמיתתה היתה בשבילו בשמועת העקדה, על כן העלימו ממנו מיתתה ולא הגידו לו. ומן הטעם הזה לא ראינו שיזכירנו הכתוב ליצחק כלל לא במיתתה ולא בקבורתה, גם מעת שנעקד על גבי המזבח לא ראינוהו, שהרי כשהלכו אברהם ויצחק להר המוריה כתוב בחזרה (בראשית כב) וישב אברהם אל נעריו, והיה ראוי שיאמר וישובו אל הנערים, ולא הזכיר חזרת יצחק:

ויתכן שנשאר שם בהר המוריה שלש שנים עד שנשלמו לו ארבעים שנה ונשא רבקה, ומפני זה לא נזכר שובו עד שהביא לו העבד את רבקה, ואז הזכירו, הכתוב הוא שאמר (בראשית כד) ויצחק בא מבוא באר לחי ראי:

ובמדרש ויבא אברהם, מהר המוריה בא שמעה בעקדה ופרחה נשמתה ולכך נסמכה מיתתה לפרשה העקדה:

2. ספר בראשית פרק כב

(ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם: (ו) וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (ז) וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: (ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹקים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹקים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: (יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה’ מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: (יג) וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: (יד) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה’ יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה’ יֵרָאֶה: ...(יט) וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע:

(כ) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: (כא) אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: (כב) וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: (כג) וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם:

3. אבן עזרא על בראשית פרק כב פסוק יט

וישב אברהם - ולא הזכיר יצחק כי הוא ברשותו והאומ' ששחטו ועזבו ואח"כ חיה אמר הפך הכתוב:

4. תרגום יונתן על בראשית פרק כב פסוק יט

ודברו מלאכי מרומא ית יצחק ואובלוהי לבי מדרשא דשם רבא והוה תמן תלת שנין ובההוא יומא תב אברהם לות עולמוי וקמו ואזלו כחדא לבירא דשבע ויתיב אברהם בבירא דשבע:

5. מדרש רבה בראשית פרשה נו פסקה יא

וישב אברהם אל נעריו ויצחק היכן הוא רבי ברכיה בשם רבנן דתמן שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה.

6. העמק דבר על בראשית פרק כב פסוק יט

וישב אברהם. ולא כתיב ויצחק. כבר ת"י שהובילו לבית מדרשו של שם ללמוד תורה. וקרוב לומר כי באשר סיים ה' עקב אשר שמעת בקולי. התבונן כי כך רצון ה' לעסוק בדברי תורה. ואע"ג שאברהם למד עמו מ"מ לענין התבוננות בד"ת טוב שיהיה משני מקומות כדאיתא בעבודת כוכבים דף י"ט א':

7. מדרש הגדול

ויצחק היכן הוא? אמר ר' אלעזר בן פדת אע"פ שלא מת יצחק מעלה הכתוב כאילו מת ואפרן מוטל על גבי המזבח לכך וישב אברהם אל נעריו.

ויצחק היכן הוא? אלא שהכניסו הקב"ה לגן עדן וישב שם בה שלש שנים.

8. חזקוני על בראשית פרק כב פסוק יט

וישב אברהם אל נעריו - ויצחק היכן הלך, אלא נטמן בגן עדן שלש שנים.

ד"א הלך לו לבית עבר ללמוד תורה.

9. ספר בראשית פרק כד

(סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: (סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: (סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: (סה) וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: (סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: (סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:

10. רש"י על בראשית פרק כד פסוק סב

(סב) מבוא באר לחי ראי - שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה (ב"ר):

יושב בארץ הנגב - קרוב לאותו באר שנאמר ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ושם היה הבאר שנאמר הנה בין קדש ובין ברד:

11. רמב"ן על בראשית פרק כד פסוק סב

בא מבוא באר לחי ראי. יאמר כי יצחק בא עתה מבוא באר לחי ראי, ששב מבאר לחי שבא שמה. שאלו אמר "בא מבאר לחי ראי" היה נראה שהיה דר שם, ולכך הוצרך לפרש כי הוא שב לעירו מביאתו שבא אל באר לחי רואי לפי שעה, כי הוא יושב בארץ הנגב וחוזר לעירו:

ויתכן, בעבור היות "מבוא" מקור, שהיה יצחק הולך תמיד אל המקום ההוא, כי הוא ל מקום תפלה בעבור הראות שם המלאך, והוא יושב בארץ הנגב קרוב משם. וכן תרגם אונקלוס אתא ממיתוהי. ועל דעתו הוא באר שבע, שתרגם "בין קדש ובין שור" (לעיל כ א), ו"בין קדש ובין ברד" (לעיל טז י"ד), "רקם וחגרא". ואם כן המקום ההוא מקום אשל אברהם ראוי לתפלה. והנה יצחק בא מן הבאר ההיא אל עיר אחרת אשר היתה בדרך עירו, ויצא לפנות ערב לשוח בשדה עם רעיו ואוהביו אשר שם, ומצא את העבד ורבקה והלכו כלם יחדו אל עירו, ויביאה האהלה שרה אמו:

12. רשב"ם על בראשית פרק כד פסוק סב

(סב) ויצחק בא מבוא - כמו באכה סדומה. ויצחק באותו היום שבא העבד בא מבארה של באר לחי רואי שהרי יצחק יושב בארץ הנגב ששם באר לחי ראי כדכתיב על העין בדרך שור. וכתיב ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ולפי שבא משם ביום ההוא ולא הי' יודע מה היו עושים פועלים שלו. והיו נוטעים גנות ופרדסים:

13. ילקוט שמעוני בראשית - פרק כד - רמז קט

ויצא יצחק לשוח בשדה מהיכן יצא מגן עדן. ותפול מעל הגמל לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים מיד אמר הקב"ה לגבריאל רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים חשדה מאליעזר אמר לה בתולותיך היכן הן אמרה לו כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ אמר לה שקר את מדברת אלא אליעזר פגע ביך ונשבעה לו שלא נגע בה הלכו ומצאו העץ צבוע דם מיד ידע יצחק שהיא טהורה אמר הקב"ה מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד אמר למלאכי השרת הכניסוהו חי בגן עדן הוא אליעזר בן נמרוד והוא תמיה גדולה יצחק יצא מגן עדן חי ואליעזר נכנס לגן עדן חי.

14. ספר עשרה מאמרות - מאמר אם כל חי - חלק ג סימן ל

ויצא יצחק מגן עדן או מבית מדרשו של שם כדברי יונתן בן עוזיאל ודילמא מדרש גן עדן ששם היה יונק ממנו קאמר לשוח בשדה לפנות ערב ובאותה שעה רמי אנפשיה לתקן תפלת המנחה לכפר ביציאתו מגן עדן על הוצאתו של אדם הראשון משם בראש השנה ראשון בשעת המנחה ולא תקנה עד שנזדמנה לו בת זוגו על ידי העבד שזכה ליכנס בגן עדן חי וקיים ולא טעם טעם מיתה ועודנו זוכה תמיד לשמש אברהם ושרה בההוא עלמא.

15. רבינו בחיי על בראשית פרק כד פסוק סב

(סב) ויצחק בא מבוא - פשט הכתוב הוא מה שדרשו רז"ל להיכן הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי עולמים ראה בעלבוני:

ויתכן לומר כי ירמוז למדה הנקראת כנסת ישראל המכוון כנגד הר המוריה, יאמר ויצחק בא מבוא כלומר מכנסת ישראל, הוא הבאר האמור לחי עולמים שיראה אותו, כלומר שישפיע בו. ורמז הכתוב כי בעוד שהיה יצחק יושב בארץ הנגב היתה מחשבתו משוטטת בכנסת ישראל ומושכ' ממדתו ובא משם וזהו לשון עם באר לחי ראי ולא אמר בבאר

16. חזקוני על בראשית פרק כד פסוק סב

בא מבא באר לחי ראי - לא בא מבאר לחי רואי, אלא מגבולו כמו מלבא חמת בואך אשורה והרי הוא כאלו כתוב מן בא, ובא הוא שם כניסת העיר כמו הראנו נא מבוא העיר והמ"ם במבוא כמו מ"ם של מתום שהוא כמו תום.

17. ספורנו עה"ת ספר בראשית פרק כד פסוק סב

(סב) בא מבא באר לחי ראי. להתפלל במקום שבו נשמעה תפלת שפחתו וקודם שהתפלל כבר נשלם ענינו בחרן וקרבה אשתו לבא על דרך טרם יקראו ואני אענה:

והוא יושב בארץ הנגב. אמנם ויצחק היה יושב בדרומו של באר לחי ראי ולא הלך שם אז לקבוע דירתו:

18. הכתב והקבלה על בראשית פרק טז פסוק יד

(יד) באר לחי ראי. באר לחי במרכא טפחא, ומלת רואי לבדה, וזה יוכיח שפירושו באר לחי של רואי, והמכוון בו באר ההצלחה של רואי (גליקסברוננען מיינעס זעהערס), לחי לשון הצלחה כמאמר לשון חכמים אי שוי' לך אלפא זוזי לחי, כך לשון המוכר ברצותו המכר יאמר הצלח בו, ומזה בענין דוד ששלח לנבל לברכו בשלום ולבקש ממנו מאכל לאנשיו ואמר, ואמרתם כה לחי ואתה שלום, מלת כה בטפחא להפרידו מתיבת לחי, ופירושו כה תאמרו לו לחי ר"ל הצלח ואתה שלום (ר"ס):

19. הכתב והקבלה על בראשית פרק כד פסוק סב

סב) ויצחק בא מבוא. ... ונ"ל דמלת מבוא מוסב על ביאת רבקה, והמ"ם מ"ם הסבה כמו משועת עניים מאנקת אביונים, מבוא מסבת בוא (דער אנקונפט וועגען) אחר שאמר ויקח העבד את רבקה וילך, הליכה זו נקראת ביאה אצל יצחק, כי אף שיצחק היה נמנע מללכת חוצה לארץ והוצרך לבקש לו אשה ע"י שליח, מ"מ היה רוצה לצאת ידי חובת דרך ארץ לצאת לקראתה ולקבל פניה על הדרך (ככתוב מי האיש ההולך בשדה לקראתינו) כי פחיתות גדולה היתה לרבקה לבוא אל בית יצחק בלתי ראותה תחלה דעתו ורצונו לקבלה בעין יפה ובכבוד, לכן כשהיה יצחק משער זמן בואה הקדים ללכת לקראתה לקבלה דרך כבוד. וזהו כוונת המקרא, מקום מושב יצחק היה בארץ הנגב, ומסבת בוא רבקה בא לו יצחק לבאר לחי רואי, ומשם יצא אל השדה אל הדרך שנוסעים בו המחנות הבאים מחרן, שם עמד להתפלל על הצלחת זווגו. והודיעו הכתוב שנתקיים בו טרם יקראו ואני אענה וגו' כי בנשאו עיניו ראה גמזלי בית אביו באים עם זווגו. והעלים הכתוב דרך הנהגתו עמה לקבל פני', כי אין זה מדרך התורה ובפרט בקדוש עליון כיצחק, ולא הודיע רק ראשית הנהגתו ללכת לקראתה לכבודה, ותכליתה ויביאה האהלה.

20. העמק דבר על בראשית פרק כד פסוק סב

ויצחק בא וגו'. סיפר הכתוב כי המכין מצעדי גבר ית' סיבב שיפגע יצחק ברבקה בדרך ותהא נבעתת ממנו בתחלת הכרתה אותו ואם הי' העבד בא עמה תחלה לבית אברהם הי' אברהם מקבלה תחלה ומדבר על לבה עד שהי' מתחונן דעתה עליה ולא היתה נבעתת מפחד יצחק. והיתה מתנהגת עמו כמו כל אשה עם בעלה. אבל הקב"ה סיבב שיצחק בא באותו עת מבוא באר לחי רואי שהי' לו אותו מקום מיוחד לתפלה והתבודדות על באר שנראה המלאך:

והוא יושב בארץ הנגב. אע"ג שאז הי' דר עם אברהם בבאר שבע בארץ הנגב ולא כמו שהי' אחרי מות אברהם שקבע יצחק דירתו עם באר לחי רואי אבל אז הי' דירתו יחד עם אברהם ומכ"מ הזדמן שהי באותה שעה בא מצפון אותו מקום ע"כ פגש ברבקה הוא תחלה לאברהם. והי' עוד סיבה:

21. רש"י על בראשית פרק טו פסוק טו

תקבר בשיבה טובה - בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו ולפיכך מת ה' שנים קודם זמנו ובו ביום מרד עשו:

22. ספר בראשית פרק כה

(א) וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: (ב) וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: (ג) וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים: (ד) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: (ה) וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: (ו) וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם: (ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים: (ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: (ט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא: (י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ: (יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי:

23. רש"י על בראשית פרק כה פסוק ט

מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:

24. כלי יקר על בראשית פרק כה פסוק א

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. חזר ונשא את הגר וקראה קטורה על שם שמעשיה נאים כקטורת, וכן משמע לשון ויוסף שנשאה שנית, ויש לנו ליתן טעם למה קראה עכשיו קטורה על שם מעשיה, ועוד שזה סותר למה שפירש"י פרשת וירא (נא יד) ותלך ותתע שחזרה לגילולי בית אביה. והקרוב אלי לומר בזה שמתחילה גרשה על פי בקשת שרה, כי אברהם היה טפל לשרה בנבואה וידעה שרה בנבואה שסופה לחזור לגילולי בית אביה, וגם ראתה בישמעאל בנה שהיה מצחק שיש במשמעותו גם ע"ג, שנאמר (תשא לב ו) ויקומו לצחק. על כן אמרה גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי מעשה שניהם שוים כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, כי לא יירש ממעשה אברהם. וירע הדבר בעיני אברהם כי לא ידע ברוח הקודש אמונת הע"ג אשר בלבם, לפיכך נאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ומכאן למדו שאברהם טפל לשרה בנבואה. מיד וישלחה בגירושין, ותלך ותתע כאשר אמרה שרה, וא"כ מאחר שגרשה מחמת ערות דבר של ע"ג קשה איך חזר ולקחה, על כן בא לתרץ ולומר שעשתה תשובה, כמו ישמעאל בנה שעשה ג"כ תשובה, וכדי לפרסם זה קרא אברהם שמה קטורה, על שם הקטורת כי פרסם לכל שעשתה תשובה, וכל בעל תשובה נעשים לו הזדונות כזכיות והזדונות עולים לריח ניחוח כמו הזכיות, על כן המשילה לקטורת שהחלבנה שריחו רע עולה לריח ניחוח ככל שאר הבשמים, וזה דמיון נאות על חטאי הבעלי תשובה שעולין לריח ניחוח, וכמ"ש (ישעיה מ ב) כי נרצה עונה. ואחר התשובה גם העון נרצה ומקובל על כן נקראת קטורה:

25. ספר באר מים חיים פרשת וירא - פרק כא (המשך)

(כ) ויהי אלהים את הנער. פירוש שמהיום והלאה לא עבד עבודה זרה ורק אלהים היה עמו ולא עבד, ולכן אמרו (בבא בתרא ט"ז ע"ב) שעשה ישמעאל תשובה בחיי אברהם אף שרש"י ז"ל פירש באומרו להלן ויהי רובה קשת שהיה מלסטם הבריות מכל מקום עבודה זרה לא עבד והיה אלהים עמו לא אלהים אחרים, ואפשר קודם מות אברהם עשה תשובה מכל וכל והבן:

26. ספר באר מים חיים פרשת תולדות - פרק כז

וזה מה שאמר יצחק לעשו בנו ועתה שא נא וגו' נודע אומרם ז"ל (בראשית רבה כ"א, ו') אין ועתה אלא תשובה כי הנה יצחק בודאי ידע וראה שיצא עשו אדמוני והוא סימן שיהיה שופך דמים וגם אחר כך ראה אותו הולך בשדה לטרוף טרף ועל כן לימדו דרך התשובה לשוב לה' אלהיו ולהפך מדותיו הרעים לשם ה' ואמר לו לשון התשובה בלשון ועתה כי אמר לו הרי לא ידעתי יום מותי ורצוני שאזכה שתעשה תשובה בימי כמו שזכה אבי אברהם שעשה ישמעאל תשובה בימיו, ועל כן ראוי שתשוב תיכף ביום הזה כאומרם ז"ל (שבת קנ"ג.) שוב יום אחד לפני מיתתך וכו' ישוב היום שמא ימות למחר וכו' עד כאן. וגם זה כיוונו חז"ל שאמרו אין ועתה אלא תשובה כי אין עת לתשובה ובכל רגע ורגע זמניה הוא ועל כן היא קרויה ועתה שתמיד עתה וזמנה. ועל כן הנה ועתה שרצוני שתיכף תעשה תשובה הן על העבירות שעשית להפכם לטוב והן סתם מדותיך הרעים לעבוד עמם עבודת שמו יתברך. ועל כן שא נא כליך וקשתך לשון נשיאות שתשא כל כליך המוכנים לרציחה למעלה למעלה לעשות עמהם מצוות הבורא יתברך וצודה לי צידה, לי לשמי, שאוכלם לשם ה'. וחז"ל אמרו (פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ב) אחד לפסח ואחד לחגיגה והן המה מצוות הבורא יתברך:

27. ספר ישמח משה - פרשת תולדות דף סו/ב

ועל פי זה יומתק מאד (בראשית כז כז) ראה ריח בני וגו' אשר בירכו ה' ויתן לך האלקים. דקשה איך נמשך לזה הריח הברכה. ועוד דכאן אמר ה', ואחר כך תוך כדי דבור אלקים. אך רש"י (ד"ה וירח) פירש דנכנס עמו ריח גן עדן. והנה יצחק היה מכיר בהריח ההוא, דהא מבואר דאחר העקדה היה שם כשלש שנים, לכך כיון שהריח ריח ההוא וידע שהוא בר גן עדן, אמר ראה ריח בני וגו', ר"ל שמזה יובן שבר גן עדן אתה, לכך יש לדאוג שלא יתקלקל המעלה הלזו על ידי הברכה, ויצא שכרו בהפסדו ויהיה ההפסד מרובה על השבח, על כן ויתן לך האלקים כנ"ל. והנה כבוא עשו היה ההיפוך, שנכנס הגיהנם עמו כפירוש רש"י (ד"ה ויחרד) שראה גיהנם פתוחה מתחתיו וידע שהוא בר גיהנם, אך מחמת החרדה נסתלק ממנו רוח הקודש,

28. מדרש רבה בראשית פרשה סה פסקה י

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו ד"א מראות מכח אותה ראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת הה"ד (ישעיה לג) הן אראלם צעקו חוצה וגו' ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו הה"ד ויהי כי זקן יצחק וגו' ד"א מראות מכח אותה הראיה שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח תלה עיניו במרום והביט בשכינה מושלים אותו משל למה הדבר דומה למלך שהיה מטייל בפתח פלטין שלו ותלה עיניו וראה בנו של אוהבו מציץ עליו בעד החלון אמר אם הורגו אני עכשיו מכריע אני את אוהבי אלא גוזרני שיסתמו חלונותיו כך בשעה שהעקיד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח תלה עיניו והביט בשכינה אמר הקב"ה אם הורגו אני עכשיו אני מכריע את אברהם אוהבי אלא גוזר אני שיכהו עיניו וכיון שהזקין כהו עיניו ויהי כי זקן יצחק וגו':

29. רש"י על בראשית פרק כז פסוק א

(א) ותכהין - בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א) ד"א כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו. ד"א כדי שיטול יעקב את הברכות:

30. ספר בראשית פרק טז

(יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְדֹוָד הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְדֹוָד אֶל עָנְיֵךְ: (יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן: (יג) וַתִּקְרָא שֵׁם יְדֹוָד הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי: (יד) עַל כֵּן קָרָא לַבְּאֵר בְּאֵר לַחַי רֹאִי הִנֵּה בֵין קָדֵשׁ וּבֵין בָּרֶד: (טו) וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל:

31. ספר תורת משה על בראשית - פרק כה פסוק יא

ובראות יצחק כן דבק בו יתברך ביותר, ויבחר למושב לו באר לחי רואי אשר שם נגלה לו האלהים והוא מקום מוכן לשכינה

32. ספר מאור ושמש - רמזי יום ב' של סוכות ד"ה ויצחק

ראוי להבין על אמרו ויצחק בא מבא שאינו מובן פירושו. וחז"ל במדרש אמרו אתא ממיתא, וגם המדרש אין לו ביאור והבנה על פשוטו. גם אמרו והוא יושב בארץ הנגב, קשה שאין זה מקום מסומן לידע היכן היתה ישיבתו. גם אמרו חז"ל ויצחק בא מהיכן בא מהר המוריה וגם זה צריך ביאור. גם אמרו וישא עיניו וירא והנה גמלים באים צריך ביאור. גם לא מצאנו שידע כלל בהליכת הגמלים, בפרט למאמר חז"ל שבא אז מהר המוריה אם כן לא היה בביתו בעת שהלכו. גם ותפול מעל הגמל צריך ביאור. גם ותקח הצעיף ותתכס צריך הבנה למה כסתה עצמה בצעיף. גם בתרגום מתרגמינן ונסיבת עיפא ואתכסיאת, ומילת עיפא לא נתברר שיהיה פירושו צעיף.

33. ספר אגרא דכלה - דף קכב/ב

ויהי אחרי וכו' ויברך אלקים וכו' וישב יצחק עם באר לחי רואי (בראשית כה יא). כבר שמענו אשר שם ישב. וגם צריך לדעת עם באר וכו' לא יצדק, היה לו לומר אצל באר. אך נ"ל דאשמועינן דהנה אחרי פטירת אברהם לא היה נחמה ליצחק, ולא היה לו ישיבה של שלוה, רק התנחם בזה בעוסקו ביחוד אלקי עולם שעם הבאר היה בסמוך חי' ראי כנ"ל, וזאת היתה לו ישיבה של שלוה וזה היא עיקר מגמת הצדיקים כל ימיהם. והבן:

34. העמק דבר על בראשית פרק כו פסוק לד

אלא שמכ"מ אהב יצחק את עשו עצמו בחשבו כי הליכות עולם לו בהשכל ואיש טוב הוא אבל לא שתהיה ממנו אומה הנבחרת ויבואר עוד לפנינו עוד הוכחות ע"ז:

35. רש"י על בראשית פרק כז פסוק כז

(כז) וירח וגו' - והלא אין ריח רע יותר משטף העזים אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן:

כריח שדה אשר ברכו ה' - שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים כן דרשו רז"ל:

36. מדרש תנחומא תולדות פרק יא

באותה שעה הכיר את קולו והתחיל חרד א"ל מי אתה לפי שבשעה שנכנס יעקב נכנסה עמו ריח גן עדן ריח ניחוח ונתישבה דעתו של אותו צדיק שנאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' התחיל לברכו אבל כשנכנס עשו נפתח לו גיהנם לפיכך ויחרד יצחק חרדה גדולה והיה תמיה יצחק בלבו ואומר אני רואה גיהנם ועשו מסיק אותו הוא הצד ציד למה שני פעמים אלא אמר יצחק לעשו את הלכת לצוד ואתה נוצדת א"ל עשו מה לך אתה תמיה א"ל ואוכל מכל מכל מה שברא הקב"ה מששת ימי בראשית היה באותן תבשילין בטרם תבא ואברכהו בקש ליטול את הברכות ולומר גם ארור יהיה א"ל הקב"ה מה אתה עושה לעצמך אתה מקלל שאתה אמרת לו אורריך ארור ומברכיך ברוך חזר וקיים את הברכות ואומר גם ברוך יהיה:

37. ספר פרי צדיק פרשת בראשית - אות ב

ובבראשית רבה איתא על פסוק זו נכנסה עמו גן עדן, והיינו ריח גן עדן חקל תפוחין קדישין.

38. מדרש רבה בראשית פרשה נו פסקה י

אברהם קרא אותו יראה שנאמר ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה שם קרא אותו שלם שנאמר (בראשית יז) ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב"ה אם קורא אני אותו יראה כשם שקרא אותו אברהם שם אדם צדיק מתרעם ואם קורא אני אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם יראה שלם ירושלים ר' ברכיה בשם רבי חלבו אמר עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה שנאמר (תהלים עו) ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ומה היה אומר יהי רצון שאראה בבנין ביתי ד"א מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש חרב ובנוי חרב ובנוי שנא' שם המקום ההוא ה' יראה הרי בנוי היך מה דאת אמר (דברים טו) שלש פעמים בשנה יראה אשר יאמר היום בהר ה' הרי חרב שנאמר (איכה ה) על הר ציון ששמם ה' יראה בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כענין שנאמר (תהלים קב) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו:

Abraham called it ‘Jireh’: AND ABRAHAM CALLED THE NAME OF THAT PLACE ADONAI-JIREH. Shem called it Salem [Shalem]: And Melchizedek king of Salem (Gen. XIV, 18). Said the Holy One, blessed be He: ‘If I call it Jireh as did Abraham, then Shem, a righteous man, will resent it; while if I call it Salem as did Shem, Abraham, the righteous man, will resent it. Hence I will call it Jerusalem, including both names, Jireh Salem. ‘ R. Berekiah said in R. Helbo's name: While it was yet Salem the Holy One, blessed be He, made Himself a tabernacle and prayed in it, as it says, In Salem also is set His tabernacle, and His dwelling-place in Zion (Ps. LXXVI, 3). And what did He say: ‘O that I may see the building of the Temple!’ Another interpretation: This verse teaches that the Holy One, blessed be He, showed him the Temple built, destroyed and rebuilt. For it says, AND ABRAHAM CALLED THE NAME OF THAT PLACE ADONAI-JIREH (THE LORD SEETH): this alludes to the Temple built, as in the verse, Three times in a year shall all thy males be seen... in the place where He shall choose (Deut. XVI, 16) AS IT IS SAID TO THIS DAY: IN THE MOUNT refers to it destroyed, as in the verse, For the mountain of Zion, which is desolate (Lam. V, 18); WHERE THE LORD IS S E E N refers to it rebuilt and firmly established in the Messianic era, as in the verse, When the Lord hath built up Zion, when He hath been seen in His glory (Ps. CII, 17)

39. ספר תהילים פרק קב

(יד) אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: (טו) כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ: (טז) וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה’ וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ: (יז) כִּי בָנָה ה’ צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ: (יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם: (יט) תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ: (כ) כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ ה’ מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט: (כא) לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה: (כב) לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה’ וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלִָם: (כג) בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת ה’:

14. You shall arise, and have mercy upon Zion; for it is time to favor her, the set time has come. 15 For your servants hold her stones dear, and have pity on her dust. 16 So the nations shall fear the name of the Lord, and all the kings of the earth your glory. 17 For the Lord shall build up Zion, he shall appear in his glory. 18 He will regard the prayer of the destitute, and not despise their prayer. 19 This shall be written for the generation to come, so that a people yet unborn may praise the Lord. 20 For he has looked down from the height of his sanctuary; from heaven the Lord looked at the earth, 21 To hear the groans of the prisoner; to set free those who are appointed to die; 22 That men may declare the name of the Lord in Zion, and his praise in Jerusalem, 23 When the people are gathered together, and the kingdoms, to serve the Lord.

40. ספר שם משמואל פרשת תולדות - שנת תרע"ד

וכמו שאמר הרה"ק הרבי ר' בונם זצללה"ה אל תחשבו שעשו הי' נראה כאיכר מגושם אלא הי' לבוש לבנים ואומר תורה בשלש סעודות. ואיתא במדרשות שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבוא הקב"ה ובעצמו ישליכהו לחוץ. הרי שאף משומרי החומות ומלאכי השרת תהי' נסתרת רשעתו, ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת כך, בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים עאכו"כ. וע"כ אף יצחק אע"ה עם כל חכמתו ודקות הבנתו לא הרגיש. וע"כ מה שנודע לרבקה הי' במראה הנבואה כי האמהות נביאות היו, ולמה לא נתגלה זה ליצחק ולא היו צריכין לכל אלה. ועוד מדוע לא סיפרה רבקה ליצחק מה שנתגלה לה במראות הנבואה. ונראה דהנה ידוע שלמעלה אין נמצאת מדת העצבות, ועוז וחדוה במקומו וכולם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, וע"כ להמשיך הברכות ממקום כ"כ גבוה הי' יצחק צריך להיות בתכלית השמחה והחדוה, ועוד שגם מדת יצחק היתה שמחה וחדוה, כי שם יצחק ע"ש השחוק ובזוה"ק (קכ"ז.) שרומז על לעתיד אז ימלא שחוק פינו, והלויים נקראים בדיחי דמלכא בזוה"ק. וע"כ להמשיך ברכות משרשו הי' צריך להיות בתכלית החדוה והשמחה.

41. זוהר חלק א דף קיד/א

אמר רבי יהודה, תא חזי שכך הוא, דכתיב מלך אסור ברהטים, וכתיב בתריה מה יפית ומה נעמת. ואמר רבי יהודה, באותו זמן, עתיד הקדוש ברוך הוא לשמח עולמו ולשמוח בבריותיו, שנאמר (תהלים קד לא) ישמח יהו"ה במעשיו, ואזי יהיה שחוק בעולם, מה שאין עכשיו, דכתיב (שם קכו ב) אז ימלא שחוק פינו וגו', הה"ד ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהי"ם, שאזי עתידים בני אדם לומר שירה, שהוא עת שחוק. רבי אבא אמר, היום שישמח הקדוש ברוך הוא עם בריותיו, לא היתה שמחה כמותה מיום שנברא העולם, והצדיקים הנשארים בירושלם, לא ישובו עוד לעפרם, דכתיב (ישעיה ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו, הנותר בציון ובירושלם דייקא, אמר רבי אחא, אם כן זעירין אינון, אלא כל אינון דאשתארו בארעא קדישא דישראל, דינא דילהון כירושלם וכציון לכל דבר, מלמד דכל ארץ ישראל בכלל ירושלים היא, ממשמע דכתיב (ויקרא יט כג) וכי תבאו אל הארץ הכל בכלל.

42. משך חכמה על בראשית פרק טו פסוק טו

תקבר בשיבה טובה - שיעשה תשובה ישמעאל בימיו, (בראשית רבה ל-ד) הנה מעשה אבות סימן לבנים (ע' סוטה לד וב"ר ע' ו) הוא רמז שבני ישמעאל באחרית הימים יתקרבו להאמת ויאמינו בד' אחד (רמב"ן פ' בראשית ב ס"פ ג) ויבדלו מהעו"ג כמוש"כ רבינו (בתשובה ע' הוצאת פריימן סימן שסד) וזה שביקש יצחק (מגלה ו סע"א) על עשו יוחן רשע (ישעיה כו,י) שגם הוא יתרחק מעו"ג באחרית הימים והי' התשובה בארץ נכוחות כו' לכן בל יראה גאות ד' ויהי' עובד עו"ג עד ביום ההוא יהי' ד' אחד כו'.

0 Comments:

Post a Comment

<< Home