Tuesday, October 03, 2006

Simcha and Sukkot

http://dl3.ohshare.com/v/2134085/simcha06.MP3.html

בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

1. בראשית פרק לא

(כז) לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר:

2. שמות פרק ד

(יד) וַיִּחַר אַף ה’ בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:

3. שמות פרק יח

(ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם:

4. ויקרא פרק כג

(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:

5. במדבר פרק י

(י) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם: פ

6. דברים פרק יב

(ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה: (ו) וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם: (ז) וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ:

(יב) וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם:

(יח) כִּי אִם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:

7. דברים פרק יד

(כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:

8. דברים פרק טז

(יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

(יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לה’ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ כִּי יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:

9. דברים פרק כד

(ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח: ס

10. דברים פרק כו

(יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:

11. דברים פרק כז

(ז) וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ:

12. ספר דברים פרק כח

(מה) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר צִוָּךְ: (מו) וְהָיוּ בְךָ לְאוֹת וּלְמוֹפֵת וּבְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: (מז) תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל: (מח) וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר יְשַׁלְּחֶנּוּ ה’ בָּךְ בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל צַוָּארֶךָ עַד הִשְׁמִידוֹ אֹתָךְ:

13. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד א

תנו רבנן: חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר +דברים טז+ ושמחת בחגך, במה משמחם - ביין. רבי יהודה אומר: אנשים בראוי להם, ונשים בראוי להן. אנשים בראוי להם - ביין, ונשים במאי? תני רב יוסף: בבבל - בבגדי צבעונין, בארץ ישראל - בבגדי פשתן מגוהצין. תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר +דברים כז+ וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר +תהלים קד+ ויין ישמח לבב אנוש.

14. תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף ט עמוד א

אין שמחה בלא אכילה ושתיה.

15. שמות רבה (וילנא) פרשה לו ד"ה א ואתה תצוה

ד"א זית רענן הה"ד (תהלים מח) יפה נוף משוש כל הארץ, מהו יפה נוף לשון יוני קורין לכלה נמפי, משוש כל הארץ שלא היה אחד מישראל מיצר כשהיה ביהמ"ק =בית המקדש= קיים למה שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות והיה מקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק, הוי יפה נוף משוש כל הארץ,

16. עין יעקב על מסכת ערכין אות (ב)

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, מִנַּיִן לְעִיקָר שִׁירָה מִן הַתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר, (דברים יח) "וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה' אֱלֹהָיו, אֵיזוֹ שֵׁירוֹת שֶׁבְּשֵׁם? הֱוֵי אוֹמֵר, זוֹ שִׁירָה. וְאֵימָא נְשִׂיאוּת כַּפָּיִם מִדִּכְתִיב, (שם י) "לְשָׁרְתּוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ" מִכְּלָל דְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים לָאו שֵׁירוּת הוּא רָב מַתְנָה אָמַר מֵהָכָא, (שם חכ) "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב" אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב הֱוֵי אוֹמֵר, זוֹ שִׁירָה. וְאֵימָא דִבְרֵי תוֹרָה? דִּכְתִיב, (תהלים יט) "פִּקוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְחֵי לֵב" מְשַׂמְחֵי לֵב אִיקְרִי. טב לָא אִיקְרִי וְאֵימָא בִכּוּרִים דִּכְתִיב, (דברים כּו) "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב" טוֹב אִיקְרִי, טוּב לֵבָב לָא אִיקְרִי: טוב לבב לא איקרי א"ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא איני והא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין

17. ספר קרית ספר - הלכות סוכה - פרק ח

אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח בהם בחג הסוכות היתה שמחה יתירה במקדש שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ומצוה להרבות בשמחה זו שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצות ובאהבת האל עבודה גדולה היא והמונע עצמו ממנו ראוי ליפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב והמגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו במקומות אלו חוטא ואמר שלמה אל תתהדר לפני מלך והמשפיל על עצמו ומקיל בכבודו הוא הגדול המכובד וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ויש במצוה זו דברים מדרבנן נכללים בלא תסור ובושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ויש מה שאינו בכלל אלו אלא מנהג נביאים ועל הכל אנו חייבים מן התורה שלא למרות את פיהם:

18. רמב"ם יד החזקה - הלכות שביתת יום טוב פרק ו

(כ) כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב (מרב כל) הא למדת שהעבודה בשמחה ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות:

19. רמב"ם יד החזקה - הלכות לולב פרק ח

(טו) השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר (דברים כ"ח) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה וכן דוד מלך ישראל אמר (שמואל ב' ו') ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר (שמואל ב' ו') והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' בריך רחמנא דסייען:

20. ספר שם משמואל חלק המועדים - שבת חול המועד סוכות - שנת תרע"ד

בכד הקמח הביא מדרש שד' מינים שבלולב הם כנגד ד' מלכיות. נראה הפירוש דהנה כתיב (דברים כ"ח מ"ז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, ע"כ באה הגלות. והקושיא ידועה למה בשביל העדר השמחה יגדל כ"כ העונש, ואין במניעת השמחה לא כרת ולא מיתת ב"ד. אך יש לומר דהנה בזוה"ק דבין היצ"ט בין יצה"ר אינם מתגדלין אלא ע"י שמחה, זה ע"י שמחה של מצוה ותורה, וזה ע"י שמחה של הוללות זנות יין ותירוש יקח לב. ויש לומר דבהעדר שמחה של מצוה שורה לעומתה שמחה של סט"א, וכעין טעם הזוה"ק בטומאת מת, וזה מושכתו לשמחה שהיצה"ר מתגדל בו ומביאתו ח"ו לכל רע, עד שהביאה לגלות המרה הש"י ירחמנו:

21. שמואל ב פרק ו

(יב) וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ ה’ אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה: (יג) וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה’ שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא: (יד) וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי ה’ וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד: (טו) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן ה’ בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר: (טז) וְהָיָה אֲרוֹן ה’ בָּא עִיר דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֵּרֶא אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה’ וַתִּבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ: (יז) וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן ה’ וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי ה’ וּשְׁלָמִים:

22. שער רוח הקודש עם פירוש יוס"ד - דף ח עמוד ב

הנה צריך האדם בעת קיומו כל מצוה ומצוה, או בהתעסקו בתורה, או כשמתפלל התפלה,להיותו שמח וטוב לב, יותר מכאשר מרויח או מוצא אלף אלפים דינרי זהב ... וזהו פי' הפ' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל (דברים כ"ח), פי' תשמח יותר, מכאשר תרויח רוב כל ממון שבעולם, וזה מרוב כל, פי' יותר מכאשר הוא רב כל:

23. תהלים פרק צב

(א) מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת: (ב) טוֹב לְהֹדוֹת לה’ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן: (ג) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת: (ד) עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר: (ה) כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה’ בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן: (ו) מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה’ מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: (ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: (ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד: (ט) וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה’: (י) כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה’ כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן: (יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן: (יב) וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי: (יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה: (יד) שְׁתוּלִים בְּבֵית ה’ בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ: (טו) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ: (טז) לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה’ צוּרִי וְלֹא עלתה עַוְלָתָה בּוֹ:

24. מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מס' דויהי פרשה ו ד"ה אז ישיר

אז ישיר משה ובני ישראל, ר' נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל. וכה"א טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן (שם /תהלים/ צב ב - ו) מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו שכר אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילה [לפיכך זכינו לעולם הבא שכולו בקר] לכך נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.

25. מדרש תהלים (בובר) מזמור צב ד"ה [י] [כי שמחתני

[י] [כי שמחתני ה' בפעליך במעשי ידיך ארנן. אמר אדם שמחני הקב"ה והכניסני בגן עדן, והראני מקום שכינת הצדיקים בגן עדן, והראני ארבע מלכיות מושלין ואובדין, והראני [דוד] בן ישי מושל לעתיד לבוא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור (תהלים סא ז), ונתתי לאל רנן ושבח וזמר במעשיו, שנאמר במעשי ידיך ארנן. מה גדלו מעשיך ה'. התחיל אומר ומהלל לשם הגדול, ואומר מה גדלו מעשיך ה', אבל לעומק מחשבותיך תהום רבה [למאד מאד, שנאמר מאד עמקו מחשבותיך]. איש בער לא ידע. אדם שהוא בער מישראל [ולא למד בינה], חכמי ישראל ילמדוהו בינה, שנאמר בינו בוערים בעם (תהלים צד ח). בפרוח רשעים כמו עשב. בזמן שאתה רואה רשעים שרבו כמו עשב [לכסות את פני הארץ, והציצו כל הרשעים, שהם ומעשיהם און, צפה לימות המשיח], ולא אמר הללויה עד שראה שהן עתידין להשמד, שנאמר להשמדם עדי עד (/תהלים צ"ב/ פסוק ח), וכן הוא אומר יתמו חטאים מן הארץ (תהלים קד לה), [ואז הקב"ה מלך מרומם בעליונים ובתחתונים, שנאמר ואתה מרום לעולם ה']. כי הנה אויביך ה'. אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון כל העולמים נתנו אויביך עלינו עול קשה על צוארינו, אבל אנו יודעין שהן עתידין לאבדון, שנאמר כי הנה אויביך יאבדו, וכל עובדי עבודה זרה יתפרדו כמוץ לפני רוח, שנאמר יתפרדו כל פועלי און. ותרם כראם קרני. מה ראם קרנותיו גבוהות [מכל בהמה], והוא מנגח לארבע רוחות העולם, כך בן דוד מנגח לארבע רוחות העולם,

26. ויקרא רבה (וילנא) פרשה י ד"ה ה ר' יהודה

דבר אחר ויצא קין מהיכן יצא ר' יודן בשם ר' אייבו אמר הפשיל בגדיו לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה רבי ברכיה בשם רבי אלעאי בר שמעיא אמר יצא כמערים וכמרמה בבוראו ר' הונא בשם רבי חנינא בר יצחק אמר יצא שמח כמה דתימר (שמות ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח כיון שיצא פגע בו אדם הראשון אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי כיון ששמע אדם הראשון כך התחיל טופח על פניו אמר לו כל כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע באותה שעה אמר אדם הראשון (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת

27. מדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן כה

אמר ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו משום ר' שמעון בן יוחי, לא נשתנה זיו פניו של אדם הראשון, ולא לקו המאורות, עד שיצא השבת, ועם שהוא דנו, קדש את השבת, לפיכך הוא אומר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א).

28. פרקי דרבי אליעזר (היגר) – "חורב" פרק יח

בשבעה שעות ביום נכנס אדם הראשון לגן עדן, והיו מלאכי השרת מקלסין לפניו ומרקדין לפניו ומכניסין אותו לגן עדן, ובין השמשות בערב שבת גורש ויצא, והיו מלאכי השרת קוראין עליו ואומרין אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, כבהמה נדמה אין כתיב כאן אלא נדמו שניהם, בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון, אמר לפניו רבון כל העולמים כל ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם ואתה מתחיל ממני, זו היא קדושתי זו היא ברכתי, שנ' ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ובזכות יום שבת נצל אדם מדינה של גיהנם, וראה אדם כחה של שבת אמר לא חנם ברך הב"ה /הקב"ה/ וקדש את יום השבת, התחיל משורר ומזמר ליום השבת ואמ' מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, טוב להודות לה', אמ' אדם הראשון ממני ילמדו כל הדורות שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו בבית דין ועוזב ניצל מדינה של גיהנם, שנ' טוב להודות לה', להגיד בבקר חסדך, אמ' אדם הראשון כל באי העולם הזה שהוא דומה ללילה וכל באי העולם הבא שהוא דומה לבקר יגידו אמונתו וחסדו של הב"ה שעשה עמי והצילני מדינה של גיהנם, שנ' להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, כל עדות נאמנת לישראל בעשרה, הכנור שהיה מנגן בו דוד בעשרה נבלים, עדות המת בעשרה, עדות ברכת השם בעשרה, עדות ברית מילה בעשרה, עדות חליצה בעשרה, שנ' ויקח בועז עשרה אנשים, אמר הב"ה אני רוצה לישראל הגיון בפיהם בנבל וכנור, שנ' עלי הגיון בכנור, כי שמחתני ה' בפעלך, אמ' אדם שמחני הב"ה והכניסני לגן עדן והראני מקום אכילת צדיקים בגן עדן, והראני ד' מלכיות משלן ואבדן, והראני דוד בן ישי שימשלו לעתיד לבא, ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנ' ימים על ימי מלך תוסיף, אמ' הב"ה ימים על ימי מלך, אף אני מוסיף על שנותיו לעתיד לבא כמו דור ודור, שנ' שנותיו כמו דור ודור ונתתי רנן ושבח לאל במעשיו, שנ' במעשה ידיך ארנן מה גדלו מעשיך ה', והתחיל אדם מפאר ומהלל לשם עליון ואמ' מה גדלו מעשיך ה', אבל עמקו מחשבותיך בתהום רבה מאד, שנ' מאד עמקו מחשבותיך, איש בער לא ידע,

29. פתרון תורה פרשת האזינו עמוד 319

ראשון אמר אדם הראשון, כשנגרש מגן עדן בליל שבת ומצא(ה) מנוחה ואמר שירה, שנ' מזמור שיר ליום השבת.

30. ילקוט שמעוני תהילים רמז תתמג

טוב להודות לה'. אמר אדם בי ילמדו כל הדורות שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו ועוזב נוצל מדינה של גיהנם.

כי שמחתני ה' בפעלך. אמר אדם שמחתני הקב"ה והכניסני לגן עדן והראני מלכיות מושלין ואובדין, והראני דוד בן ישי מושלו לעתיד לבא ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו, שנאמר ימים על ימי מלך תוסיף, אף אני הוסיף על שנותיו כמו דור ודור, ונתתי שבח ורנן לאל במעשיו, שנאמר במעשי ידיך ארנן מה גדלו מעשיך ה', התחיל אדם מהלל ומפאר לשם עליון ואמר מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, בוא וראה כמה מיני חיות ובהמות בעולם וכמה מיני דגים בים, שמא קול או מראה או דעת או טעם של זה דומה לזה! שנו רבותינו במשנה להגיד גדולתו של הקב"ה טבע את כל העולם בחותמו של אדם הראשון, ואין אדם דומה לחברו:

ואתה מרום לעולם ה', ראה דוד שרבו רשעים כמו עשב ולא אמר הללויה עד שראה שהם עתידין להשמד, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה, ואז הקב"ה מלך בעליונים ובתחתונים, שנאמר ואתה מרום לעולם ה':

31. תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לג עמוד ב

/מתני'/. השיר שהיו הלוים אומרים במקדש, בשבת היו אומרים +תהלים צ"ב+ מזמור שיר ליום השבת – מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

32. עמוס פרק ט פסוק יא

בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם:

33. רש"י עמוס פרק ט פסוק יא

ביום ההוא – אחרי בא עליהם כל אלה יבא יום ההוא המוכן לגאולה ובו אקים סוכת דוד הנופלת, י"ת מלכותא דבית דוד:

34. זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת שיר השירים דף ב עמוד ב

ביום שיזועו שומרי הבית אלו שומרי החומות דכתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. והתעותו אנשי החיל אלו הם ששים גבורים סביב לה. ובטלו הטוחנות אלו הם אוכלי הקרבנות כי מעטו כנפי החיות. וחשכו הרואות בארובות אלו הם עיני ה' המשוטטות בכל הארץ והם שבעה עיני ה'. וסוגרו דלתים בשוק אלו הם השערים שכולם ננעלו זולתי שערי דמעות שלא ננעלו. בשפל קול הטחנה סוכת דוד שנפלה ונשפלה לעפר וקולה שהיתה משוררה תמיד בשיר האהבה שפל. וישחו כל בנות השיר הם המלאכים הנחלקים במשמרותם על השיר מהם משוררים ביום ומהם משמרות משוררים בלילה. גם מגבוה ייראו כי גבוה מעל גבוה שומר. ושומר זה מזה ומקבל זה מזה בנעימה ובקדושה.

35. ספר נצח ישראל – פרק יט

ועל דבר זה יסד דוד עליו השלום ה"מזמור שיר ליום השבת וכו'" (תהלים צב, א-טז). ולא מצאנו בכל המזמור הזה שנזכר יום השבת, שאמר "מזמור שיר ליום השבת". אבל מפני כי השבת בו השלים השם יתברך העולם, ומפני כי יש שהם אומרים כי נמצא דברים שהם חסרון בעולם, ובפרט שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, דבר זה יחשב חסרון. ועל זה אמר "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'". כי יש להודות השם יתברך על שלימות הבריאה, ושלא ימצא חסרון בבריאה, רק הכל בהשלמה. ומפני כי השלמה הזאת אינה רק מצד עולם הבא, ועל ידו יושלם הכל, כמו שיתבאר, ולכך אומר "מזמור שיר ליום השבת", ופירשו ז"ל (סוף תמיד) ליום שכולו שבת, והוא מנוחה לחי עולמים. כי אף אם נראה בעולם הזה דבר מה שהוא חסרון, אבל מצד עולם הבא יושלם הכל.

ואמר "עלי עשור ועלי נבל וגו'". כלומר שיהיה משורר ומזמר שבח שלם ומלא, וזהו "עלי עשור", וכדאיתא (במנחות) (ערכין יג ע"ב) כנור שהיה במקדש היתה של ז' נימין, ולימות המשיח של שמונה נימין, ולעתיד של עשרה נימין. ורוצה לומר, כי השיר מורה על שלימות, כי על שלימות דרך לזמר ולשורר, וכמו שהאבל הוא על ההפסד, כן השיר מורה על השמחה. לכך אמרו כי שלימות של עולם הזה אינו רק עד ז', כי העולם הזה הוא עולם הטבע, שנברא בשבעת ימי בראשית. ולימות המשיח של שמונה נימין, כי השלימות שיהיה לימות המשיח יהיה על הטבע.

36. ספר שם משמואל פרשת תבוא – שנת תרע"ב

תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, והקשה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם הרה"ק ר' משה ליב מסאסוב וכי בשביל זה לבד יגיע עונש חמור כ"כ:

ונראה דהנה אמרו ז"ל (יומא ט' ע"ב) שבשביל שנאת חנם חרב הבית, וכאן כתיב תחת אשר לא עבדת וגו'. וכבר אמרו שזה נסתעף מזה, שבשביל שלא היתה עבודתם בשמחה ובחיות, והיתה רק בחיצוניות ולא היתה נוגעת בפנימיות ששם כל ישראל אחד, ע"כ נסתעפה מזה שנאת חנם, כי שלום אמר אל יברא שכולו קטטות ומריבות, ואין דעתן של בני אדם שוות, ומזה נסתעפו שנאה ופירוד לבבות, רק כשהעבודה היתה בפנימיות והי' מגיע כל אחד לשרשו הי' השורש מאחדם, אבל כשחסר זה נשארו בפירוד לבבות:

37. ספר שם משמואל פרשת תבוא – שנת תרע"ג

תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב. וכבר אמרנו טעמים מדוע בשביל העדר השמחה יגדלו כ"כ העונשין. ונראה עוד לומר, דהנה אמרו ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות, ומיראה נעשות כשגגות. והנה בש"ס ר"ה (ט"ז ע"ב) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן, וברש"י כשישמע ישראל מחבבין את המצוות מסתתמין דבריו, ופירשנו שמאחר שרואה שמחבבין את המצוות הרי עושין תשובה מאהבה והזדונות נעשות כזכיות, א"כ מתירא לקטרג ולהביא עוד חבילות של עבירות פן עשו תשובה גם על אלו ומן העבירות יהיו זכיות, ומתבהל ואינו יודע מה לעשות, כי תשובה היא דבר המסור ללב ואין מכיר בה אלא היודע תעלומות, וכל עוד שלא ראה את ישראל מחבבין את המצוות אינו חושש לומר שמא עשו תשובה מאהבה כי חזקה היא לו שלא נשתנה, אבל כשרואה שישראל דבוקין באהבה שוב יצא הדבר מחזקתו קרוב הדבר בעיניו שעשו תשובה גם על העבירות אלו שקטרג עליהן כבר, וא"כ אם יוסיף לקטרג ולהביא חבילות של עבירות שמא עשו תשובה מאהבה גם על אלו ונמצא גחלים הוא חותה על ראשו:

ולפי"ז יש לפרש תחת אשר לא עבדת את ה"א בשמחה וגו', וידוע כי תשובה מאהבה היא ברגש הנפש ובשמחה, ובאשר חסר להם זה מעולם לא מתערבב השטן והי' תמיד עומד ומקטרג על כל מיני עבירות שהיו במציאות של אותו הדור עד שנפרע מהם על הכל אחת מהנה לא נעדרה, אבל אם היתה העבודה בשמחה, והיתה בכל פעם תשובה מאהבה על איזה מיני חטאים והי' השטן מתערבב מלהשטין שמא עשו תשובה גם על אלו, ולא הי' יוצא העונש לפועל:

38. ספר שם משמואל חלק המועדים – שנת תרע"ג שמיני עצרת

אך אחר דאתתקפו ישראל בסוכה בשובע שמחות, כבמדרש שהן שבע המצוות הנהוגות בחג הזה, באותו כח חוזרין לאויר עולם העשיי' המלא כחות חיצונים לשמוח בשמחה של מצוה היא שמחת הרגל, בזה מכתתין רישי' וחילי' ותוקפי' דההוא סטרא. כי הסט"א היא מלאה עצבון ויללה ולילית היא יללה כשמה, והשמחה של מצוה כמ"ש (תהלים קמ"ט) ישמח ישראל בעושיו היא גירא בעיני' דשטנא. וכמו שכל הגליות באו תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה ובטוב לבב, שנעשה מזה שליטת החיצונים, מובן אשר שמחה של מצוה, מה גם שמחת התורה, מעבירה שליטת הסט"א. וזו עצה עמוקה לעשות בעוד ישראל הם ברשפי אש האהבה מאהבת החג טרם תתקרר מעט, ושמחה זו מועילה לכל השנה ולכל העבודה שתהי' נקי' משליטת הסט"א. ובה במדה שזוכין לשמחה נקי' מתערובת פסולת, מנקין כל העבודות של כל השנה מתערובת פסולת. א"כ היא עצה עמוקה שנוסעין מסוכה לשמוח בשמחת החג בבית:

39. תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנא': +איוב מ'+ התמלא בסוכות עורו; זכה - עושין לו סוכה, לא זכה - עושין לו צלצל,

40. פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) נספחים ב - פרשה אחרת ד"ה ד"א וסוכה תהיה

ד"א וסוכה תהיה לצל יומם מחורב (ישעיה ד: ו). א"ר לוי כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנא' התמלא בסוכו עורו וגו' (איוב מ: לא). את מוצא בשעה שבאו הייסורין על איוב היה עומד וקורא תיגר אחר מידת הדין, שנא' מי יתן ידעתי ואמצאהו (איוב כג: ג), אדעה מלין יענני (שם שם /איוב כ"ג/ ה). א"ל הקב"ה איוב מה אתה עומד ואומר מי יתן ידעתי ואמצאיהו, הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, אם מחסר אני מטלית אחת ממנו יש לי למלאת, שנא' התמלא בסוכות בעורו (שם /איוב/ מ: לא). אם תאמר שאינו דבר משובח עורו של לויתן,

41. רות רבה (וילנא) פרשה ג ד"ה ב כתיב (קהלת

אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולם אודע לי אימתי אנא מיית, א"ל רזא היא דלא מתגלי לבר נש ולית אפשר דיתגלי לך, ומדת ימי מה היא, א"ל שבעין שנין, ואדעה מה חדל אני, אודע לי בהדין יומא אנא מיית, א"ל בשבת, א"ל פחית לי חד יומא, א"ל לא, א"ל למה, א"ל חביבה עלי תפלה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני שנאמר (מ"א =מלכים א'= ג') אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא, א"ל אוסיף לי חד יומא, א"ל ליה לא, א"ל למה, א"ל ארכי של בניך דוחקת,

0 Comments:

Post a Comment

<< Home