Friday, October 20, 2006

Parshat Berishit Ktonet Or

כתנות אור

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

explorations-adk.blogspot.com

audio download http://dl3.ohshare.com/v/1362882/berishit57bigdayor.MP3.html

1. בראשית פרק ג

(ז) וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:

7. And the eyes of them both were opened, and they knew that they were naked; and they sewed fig leaves together, and made themselves aprons.

(כא) וַיַּעַשׂ ה’ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם: פ

21. For Adam and for his wife the Lord God made coats of skins, and clothed them.

2. ישעיהו פרק סא

(י) שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה’ תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ:

3. אונקלוס בראשית פרק ג פסוק כא

(כא) ועבד ה’ אלהים לאדם ולאתתיה לבושין דיקר על משך בסרהון ואלבישנון:

4. יונתן בראשית פרק ג פסוק כא

(כא) וְעָבַד ה’ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִינְתְּתֵיהּ לְבוּשִׁין דִיקָר מִן מְשַׁךְ חִיוְיָא דְאַשְׁלַח מִנֵיהּ עַל מְשַׁךְ בִּשְׂרֵיהוֹן חֲלַף שׁוֹפְרֵיהוֹן דְאִשְׁתַּלְחוּ וְאַלְבֵּישִׁינוּן:

כתר יונתן בראשית פרק ג פסוק כא

(כא) ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו לבושי כבוד מעור הנחש שפשט ממנו על עור בשריהם תחת המעולים שהופשטו והלבישם:

5. רש"י בראשית פרק ג פסוק כא

(כא) כתנות עור - יש דברי אגדה אומרים חלקים כצפורן היו מדובקים על עורן. ויש אומרים דבר הבא מן העור, כגון צמר הארנבים שהוא רך וחם ועשה להם כתנות ממנו:

6. בראשית רבה (וילנא) פרשה כ ד"ה יב ויעש ה'

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור אלו בגדי אדם הראשון שהן דומים לפיגם (לפנס( רחבים מלמטה וצרין מלמעלה ר' יצחק רביא אומר חלקים היו כצפורן ונאים כמרגליות, א"ר יצחק ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן, כתנות עור שהן דבוקים לעור, ר"א אמר איגיאה, רבי איבו אמר אגנייה, רבי יהושע בן לוי אמר לגאי, רבי יוסי בר חנינא אמר סיסרטון, ר"ש בן לקיש אמר גלי קסינון ובהם היו בכורות משתמשין, רבי שמואל בר נחמן אמר צמר גמלים וצמר ארנבים היו, כתנות עור כתנות שהן באין מעור,

In R. Meir's Torah it was found written, ‘Garments of light (or): this refers to Adam's garments, which were like a torch [shedding radiance], broad at the bottom and narrow at the top. Isaac the Elder said: They were as smooth as a finger-nail and as beautiful as a jewel. R.Johanan said: They were like the fine linen garments which come from Bethshean, GARMENTS OFSKIN meaning those that are nearest to the skin. R. Eleazar said: They were of goats’ skin. R. Joshua said: Of hares’ skin. R. Jose b. R. Hanina said: It was a garment made of skin with its wool. Resh Lakish said: It was of Circassian wool, and these were used [later] by first-born children. R. Samuel b. Nahman said: [They were made from] the wool of camels and the wool of hares, GARMENTS OF SKIN meaning those which are produced from the skin.

7. בראשית רבה (וילנא) פרשה ט ד"ה ה בתורתו של

בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב, והנה טוב מאד והנה טוב מות,

8. תורה תמימה הערות בראשית פרק ג הערה לא

ובמ"ר כאן איתא, בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור באל"ף, וכתבו המפרשים בתורתו של ר"מ - בחדושי תורה שלו, אבל לדעתי אין הלשון בתורתו מכוון לפי' זה, ויותר נראה לפרש שהי' מדרכו של ר"מ לעשות רמזים וחדושים קצרים בצדי הגליון מהספר שלמד בו, שכן מצינו כ"פ הערות קצרות בשם ר"מ בלשון זה, כמו במ"ר בראשית, בספרי' דר"מ והנה טוב מאד - זה המות [עיי"ש לפנינו], בספרי' דר"מ כתוב ובן דן חושים [במקום ובני], ובירושלמי תענית פ"א ה"א, בספרי' דר"מ משא דומה - משא רומי, וה"נ כן.

9. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

אמר רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו - שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים. תנא: לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר - שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה. ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו, ולמה נקרא שמו נהוראי - שמנהיר עיני חכמים בהלכה. אמר רבי: האי דמחדדנא מחבראי - דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה - הוה מחדדנא טפי. דכתיב +ישעיהו ל'+ והיו עיניך ראות את מוריך. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו, שהיה אומר על כל דבר ודבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמי טומאה, ועל כל דבר ודבר של טהרה ארבעים ושמונה טעמי טהרה.

R. Aha b. Hanina said: It is revealed and known before Him Who spoke and the world came into existence, that in the generation of R. Meir there was none equal to him; then why was not the halachah fixed in agreement with his views? Because his colleagues could not fathom the depths of his mind, for he would declare the ritually unclean to be clean and supply plausible proof, and the ritually clean to be unclean and also supply plausible proof.

One taught: His name was not R. Meir but R. Nehorai. Then why was he called ‘R. Meir’? Because he enlightened the Sages in the halachah. His name in fact was not even Nehorai but R. Nehemiah or, as others say: R. Eleazar b. Arak. Then why was he called ‘Nehorai’? Because he enlightened the Sages in the halachah.

Rabbi declared: The only reason why I am keener than my colleagues is that I saw the back of R. Meir, but had I had a front view of him I would have been keener still, for it is written in Scripture: But thine eyes shall see thy teacher.

R. Abbahu stated in the name of R. Johanan: R. Meir had a disciple of the name of Symmachus who, for every rule concerning ritual uncleanness, supplied forty-eight reasons in support of its uncleanness, and for every rule concerning ritual cleanness, forty-eight reasons in support of its cleanness.

10. ספר באר מים חיים פרשת בראשית - פרק ג

וכמאמרם ז"ל (עירובין נ"ד ע"ב) בפסוק (משלי ה', י"ט) ובאהבתה תשגה תמיד אמרו עליו על ר' אליעזר בן פדת שהיה יושב בשוק התחתון של ציפורי ועוסק בתורה וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי פעם אחד בא אדם אחד ליטלו ומצא נחש כרוך עליו וכל זה היה לרוב התקשרות דעתו באהבה עזה ועצומה להתורה עד שלא היה מרגיש מחפצי עצמו כלום ואמנם כל כך היה אורו גדול ורב עד שהאיר על כל נשמתו וגופו ואפילו על כל מלבושיו ועל כן מצאו נחש כרוך עליו, ונחזור לענין ר' מאיר אשר בתורתו נעשה עור פניו אורה ממש ועל כן אמרו (עירובין י"ג ע"ב) שהיה מאיר פני חכמים בהלכה. פירוש בשעה שהיה עוסק בהלכה והיה מבהיק זיו אור פניו על החכמים אשר היו אתו עד שגם הם קלטו האור על פניהם ומאורו היה מאיר גם פני חכמים, ועל כן א"ר (עירובין י"ג ע"ב) האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואלמלי חזיתיה מקמאי הויא מחדדנא טפי וכו' עד כאן.

11. רבינו בחיי על בראשית פרק ג פסוק כא

(כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור - ע"ד הפשט עשה להם מלבושים מעולים ונכבדים מעור יתעטפו בהם כל גופם דרך כבוד כי היה כבודם לכלמה אם יעמדו באותן חגורות שעשו להם לכסות בשר ערוה בלבד. ואולי היה העור הזה עור תחש שהיה בימי משה נברא לשעתו לכבודם שיתכסו בו והיה כעין אותו עור תחש שהיה בימי משה שנברא לשעתו לכסות בו הארון וכליו ונגנז אח"כ והיו בו צבעים ומיני גוונים הרבה וכמו שתרגם אונקלוס ססגונא ששש בגוונין הרבה. ודעת רז"ל שהיו לבושים הללו מצויירין שם כל מיני עופות שבעולם ואדם הורישם לקין וכשנהרג קין באו לידו של נמרוד הוא שכתוב הוא היה גבור ציד וגו'. וכשהרג עשו לנמרוד נטלן עשו ממנו והוא שכתוב (בראשית כז טו) את בגדי עשו בנה הגדול החמודות מאי החמודות שחמדן מנמרוד:

וע"ד המדרש כתנות עור בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור והכוונה שהלבישם הקב"ה מיני מעלות ומאורות מן האור העליון שהיו בגן עדן כעין משה שזכה להן בהר. וממעלת המלביש תוכל ללמוד מעלת הלבוש כי הכוונה בהם לחיות לעולמים ולהיותם כמלאכי השרת:

וילבישם. ראוי היה שיאמר כתנות עור ללבוש כענין שכתוב (בראשית כ"ח כ') ובגד ללבוש. אבל ע"ד הפשט רצה ליחס פעולת ההלבשה אליו יתברך להורות על אהבתו וחמלתו על יצוריו שאע"פ שחטאו לא זז מחבבן והוא בעצמו השתדל בתקונם ובגמילות חסדים. וכן מצינו שהתנהג כן עם הבנים במדבר יחס פעולת הורדת המן אליו יתברך כענין שכתוב הנני ממטיר לכם לחם מ השמים ואע"פ שחטאו מעין חטאו של אדם לא זז מחבבן ולא ימיש חסדו מהם ולא פסק המן מלירד כבתחלה.

12. שמות פרק לד

(כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ: (ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו:

13. רש"י חבקוק פרק ג פסוק ד

כאור תהיה - כאור המיוחד של שבעת ימי בראשית היה וכן ת"י:

קרנים - לשון מאור כשהוא נוקב וזורח דרך הנקב נראה כמין קרנים בולטין וכן (שמות לד) כי קרן עור פניו:

14. ספר הליקוטים - פרשת בראשית - פרק ג

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם:

כבר ידעת מ"ש חז"ל בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור. וסוד הענין הוא, כי אדה"ר קודם שחטא היה לו זיהרא עילאה, שהיה מלובש מלבוש רוחני שהוא אור, בסוד הזיהרא עילאה שהיתה לו, כמו שידעת מדרוש שורשי הנשמות, וכיון שחטא, אותה הזיהרא נסתלקה ממנו, כנודע מס"ה פ' בראשית דף ל"ו ריש ע"ב, וז"ל, ותפקחנה עיני שניהם וגו', וידעו כי ערומים הם, דאבדו זיהרא עילאה דהוה חפי עלייהו, ואסתלק מנייהו, ואשתארו ערומים מיניה. ואותה זיהרא היתה יושבת בין החומות של ג"ע שלש מאות שנה, ואח"כ ניתנה לחנוך, כמו שידעת מדרוש שרשי הנשמות, וע"ש. ואחר שחטא אדה"ר, נהפכו הכותנות מאור לעור, והפנימיות שבהם שהוא האור לקחו חנוך ואליהו ז"ל, כנוד' מדרוש שרשי הנשמות וע"ש. והחיצוניות שהוא העור, לקחו נמרוד והדומים לו, כמ"ש חז"ל על עשו שהרג לנמרוד ולקח הבגדים ממנו, והיה צד בהם החיות והעופות. וכשלבשם יעקוב אע"ה. ונכנס בהם אצל אביו, חזרה אותה זיהרא בהם. וז"ש (בראשית כ"ז כ"ז) וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה':

15. ריקאנטי בראשית פרק ג

(כא) ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם [שם כא]. ספר הזוהר [ח"א ל"ו ע"ב] לבתר אלביש לון קודשא ב"ה בלבושא דמשכא איתהני מינייהו הה"ד כתנות עור, ברישא כתנות אור דהוו משמשין ביה עלאין דלעילא בגין דמלאכי עילאי הוו אתיין לאתהנויי מההוא נהורא, הה"ד [תהלים ח, ו] ותחסרהו מעט מאלהים, והשתא דחבו כתנות עור דעור איתהני מיניה ולא נפשא. ויונתן תרגם ועבד יי' אלהים לאדם ולאנתתיה לבושין דיקר מן משך חויא דאשלח מיניה על משך בשריהון. וכן אמרו בפרקי דרבי אליעזר הגדול ז"ל [פ"כ] רבי אליעזר אומר מעור שהפשיט את הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לאדם ולעזרו:

R. Hiya says, their eyes were opened to the evil of the world, which they had not known hitherto. Then they knew that they were naked, since they had lost the celestial lustre which had formerly enveloped them, and of which they were now divested. AND THEY SEWED FIG LEAVES. They strove to cover themselves with the (delusive) images from the tree of which they had eaten, the so-called “leaves of the tree”. AND THEY MADE THEMSELVES GIRDLES. R. Jose said: ‘When they obtained knowledge of this world and attached themselves to it, they observed that it was governed by those “leaves of the tree”. They therefore sought in them a stronghold in this world, and so made themselves acquainted with all kinds of magical arts, in order to gird themselves with weapons of those leaves of the tree, for the purpose of self-protection.’ R. Judah said: ‘In this way three came up for judgement and were found guilty, and the terrestrial world was cursed and dislodged from its estate on account of the defilement of the serpent, until Israel stood before Mount Sinai.’ Afterwards God clothed Adam and Eve in garments soothing to the skin, as it is written, HE MADE THEM COATS OF SKIN (‘or). At first they had had coats of light (‘or), which procured them the service of the highest of the high, for the celestial angels used to come to enjoy that light; so it is written, “For thou hast made him but little lower than the angels, and crownest him with glory and honour” (Ps. VIII, 6). Now after their sins they had only coats of skin (‘or), good for the body but not for the soul.

16. ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - דרוש רביעי (ט)

וכמו אדם תכלית בריאותו היתה להיות כתנות אור ב'א' כאשר הארכתי בדרשות אחרות, כן משה רבינו ע"ה קרן אור פניו. ולא כתיב נקרן דהוה משמע עתה, רק קרן כתיב כבר. והענין כי בעת מתן תורה היה ראוי להיות תכלית הבריאה וכל האדם בכתנות אור, וזהו העדיים והעטרות וכתרים שנתנו להם בחורב, רק כאשר קילקלו בעגל ויתנצלו בני ישראל את עדיים, דהיינו קירון אור. ובמקום שהיו ראויין להיות כבני עליון, אכן כאדם סליק להו דהיינו אדם קדמאי. אכן משה רבינו ע"ה נשאר לו הקירון אור, כי מהיכי תיתי שינטל ממנו, כן מוכח בזוהר. ואל תתמה מכמה צדיקים וחסידים שהיו בעת ההיא שלא חטאו בעגל וניטל מהן קירון אור. ולעניות דעתי זה אינו מהקושי, כי מאחר שהאויר נעשה טמא וקליפה, אז אירע להם זה המקרה בלתי טהור מהתגשמות, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ומשה רבינו ע"ה שלא היה באויר זה העולם, רק תחת צל כנפי שכינה, היה ניצול מזו. ומה שאמרו רבותינו ז"ל בש"ר פרשת כי תשא, מהיכן זכה משה לקרני ההוד כו' ע"ש. אין הכוונה שזכה עתה מחדש, רק מהיכן זכה שלא נתגשם מאויר העולם, דוק היטב בכל המאמר ותוכל לפרשו על ענין זה:

17. יונתן שמות פרק לד פסוק כט

(כט) וַהֲוָה בִזְמַן מֵיחַת משֶׁה מִן טַוְורָא דְסִינַי וּתְרֵין לוּחֵי דְסַהֲדוּתָא בִּידָא דְמשֶׁה בְּמֵיחְתֵיהּ מִן טַוְורָא וּמשֶׁה לָא חַכִּים אֲרוּם אִשְׁתַּבְהַר זִיו אִיקוּנִין דְּאַנְפּוֹי דַּהֲוַת לֵיהּ מִן זִיו אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ בִּזְמַן מַלֵלְיוּתֵיהּ עִמֵיהּ:

כתר יונתן שמות פרק לד פסוק כט

(כט) ויהי בעת רדת משה מִן ההר של סיני ושני לוחות של העדות בידו של משה ברדתו מִן ההר ומשה לא החכים [ידע] כי התבהר [זהר] זיו קלסתר של פניו שהיתה לו מִן זיו כבוד שכינתו של יי בעת דברו עִמו

18. רש"י שמות פרק ב פסוק ב

(ב) כי טוב הוא - כשנולד נתמלא הבית כולו אורה:

19. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א

+שמות ב+ ותרא אותו כי טוב הוא - תניא, ר"מ אומר: טוב שמו; ר' יהודה אומר: טוביה שמו; רבי נחמיה אומר: הגון לנביאות; אחרים אומרים: נולד כשהוא מהול; וחכמים אומרים: בשעה שנולד משה - נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא: ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם: +בראשית א+ וירא אלהים את האור כי טוב.

20. ספר השל"ה הקדוש - מסכת שבועות - פרק תורה אור (קיד)

וחכמים אומרים, נתמלא הבית כולה אורה, זו רומז על ארבע מעלות הנ"ל לנבואה, מצד הנשמה מלא כל הבית שלו והיה הכל אור, סוד כתנות אור כמו שיהיה לו לעתיד קרן אור, ועתה נתמלא הבית אורה, להורות כי כל ביתו דהיינו הנשמה והגוף הכל אורה, ונקרא גוף בית, כמו שנאמר (קהלת יב, ג), עד שלא יזועו שומרי הבית. הרי מעלת משה רבינו ע"ה, ולא קם כמשה, והוא אדון הנביאים, על כן נתנה תורה על ידו, עומד בין וה' ובינינו:

21. ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת ויחי

או שהוא תיקן כתנות (חגיגה יג) עור של אד"הר שהי' כתוב בתורתו של ר"מ כתנות אור בא' לפי שר' מאיר הוא ניצוצו של מטט"רון בסוד (חגיגה כה) ר"מ חכם וסופר רימון מצא תוכו אכל סוד מטטרון תוכו הוא ט"ט כלול מט' טעמין וט' נקודין וקליפתו הוא רמון לכן נצלו קרבן פסח בשפוד של רמון וכתונת פסים של יוסף לתקן אור זה לכן התחיל הגלות משעה שבא יוסף למצרים בסוד יה"י או"ר

22. ספר תקנת השבין - אות טו

ור' מאיר בברייתא דקידושין פירסמו גם כן שהוא השיג כללות אור הגנוז דתורה שבעל פה דעל כן נקרא ר' מאיר על שם שמאיר עיני חכמים בהלכה כמו שאמרו בעירובין (י"ג ע"ב) כי הוא המשיך האור לכל חכמי ישראל עיני העדה וכמו שאמרו שם דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו כמותו, ודייק שאמר והיה העולם כי הוא היה משיג שורש האור שבתחילת בריאת העולם במאמר ויהי אור שהוא אור התורה שנגנז לצדיקים לעתיד לבוא, דבעולם הזה נתלבש בהתלבשות האדם בכתנות עור הגוף המלביש לנפש, ובתורתו של ר' מאיר היה כתוב כתנות אור בא' כמו שאמרו בבראשית רבה (כ', י"ב), ועל כן היה יכול להראות פנים על טמא טהור ועל טהור טמא שזהו מצד השגת שורש הנעלם מכל דבר, שכל דבר מעורב טוב ורע והנהגת עולם הזה הוא כפי התלבשותה בעולם הזה שהוא בעל גבול וסוף אבל הוא השיג שורש האור שאין לו סוף וגבול ששם בכל דבר יש פנים לכל צד, וזהו שאמרו שם שלא יכלו לעמוד על סוף דעתו שאין לחכמתו ודעתו סוף, ועל כן לא קבעו הלכה כמותו דקביעות ההלכה הוא ההילוך הראוי להתנהגות האדם בעולם הזה:

23. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד א

והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר: כשהייתי לומד אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר. וכשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת - נמצאת מחריב את כל העולם כולו.

24. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

אחר קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר +קהלת ה'+ אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. מאי היא? חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל, אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום שתי רשויות הן. אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא.

25. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, אמר ליה: מאי דכתיב +קהלת ז'+ גם את זה לעמת זה עשה האלהים? - אמר לו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא - ברא כנגדו, ברא הרים - ברא גבעות, ברא ימים - ברא נהרות.

26. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב +מלאכי ב'+ כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו. ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו! - אמר ריש לקיש: רבי מאיר קרא אשכח ודרש +משלי כ"ב+ הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי. לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי. רב חנינא אמר מהכא: +תהלים מ"ה+ שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו'. קשו קראי אהדדי! - לא קשיא, הא - בגדול, הא - בקטן. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא.

27. תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד ב

וימת שם משה ספרא רבה דישראל. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, בת קול משמיע ואומר: וימת משה ספרא רבה דישראל.

28. יונתן בראשית פרק ה פסוק כד

(כד) וּפְלַח חֲנוֹךְ בְּקוּשְׁטָא קֳדָם יְיָ וְהָא לֵיתוֹהִי עִם דַיְירֵי אַרְעָא אֲרוּם אִתְנְגִיד וְסַלִיק לִרְקִיעָא בְּמֵימַר קָדָם יְיָ וּקְרָא שְׁמֵיהּ מִיטַטְרוֹן סַפְרָא רַבָּא:

כתר יונתן בראשית פרק ה פסוק כד

(כד) ויעבוד חנוך באמת לפני יי והנה איננו עם תושבי הארץ כי נלקח ועלה לרקיע במאמר לפני יי ויקרא שמו מיטטרון הסופר הגדול:

29. ספר עמק המלך - שער ח - פרק ד

וגם משה גימטריא פרס"ה שזכה לאור לוחות ראשונות, וזכה לסוד מסו"ה שהוא הוא סוד אור הפרסה הנזכר, ולא יכלו ישראל לראותו, כי קרן אור פניו, ומן כתנות עור נעשה אור, שהוא תיקון עץ הדעת טוב ור"ע, היפוכו עו"ר, ונתהפך לאו"ר גימטריא אין סוף וגימטריא ר"ז. ומכל מקום אחר שבירת לוחות ראשונות היו צריכים למסוה שלו, שלא יכלו לראות פניו, וצריך לגנוז הסודות 'כבוד אלהים הסתר דבר' [משלי כ"ה ב'], ורבי יוחנן קרי 'למאני מכבדותא' [בבא קמא צ"א ב']. שהם כמו פרוכת ופרגוד בדרך כבוד, שלא יזלזלו בו בני אדם:

30. סדר תנאים ואמוראים חלק ב אות א

כל סתם משנה רבי מאיר, סתם תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה בר אלעאי, סתם ספרי ר"ש בן יוחאי, וכלהו אליבא דרבי עקיבא והם היו תלמידי רבי עקיבא ולאחר מותו נחלקו על דעתוב.

31. ספר השל"ה הקדוש - מסכת תענית - דרוש לפרשת מטות (כו)

אלא הכי פירושו, רפינו אותה וקבלה קצת רפואה, אבל לא נרפתה לגמרי, כי במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי לרוב הגירסאות הקשות כו', וגם לא נרפתה כדאיתא בפרק חלק (צו, ב) שהבאתי לעיל. והנה לאדום היתה אחיזה גמורה, כי נפיק רבי מאיר מנירון, סתם משנה רבי מאיר, ורבי מאיר ר' נהוראי שמו שמאיר כו', וכן בתורתו כתנות אור ב'א'. וזהו סוד זכור ה' לבני אדום האומרים 'ערו' סוד כתנות עור, ונתהפך לאור, וזהו יום ירושלים כי אור יממא הוא כדאיתא בריש פסחים. אמנם תלמוד בבלי אין אור בהיר לעת עתה, רק במחשכים הושיבני

32. ספר רסיסי לילה - אות נג

ולעצמו לא האירה תורתו מפני ריבוי הקליפה הסובבתה. אבל רבי מאיר היה יכול להבדיל ולהפריד התוך מהקליפה כי הוא היה מלא אור כשמו שעל כן בתורתו כתוב כתנות אור באל"ף (בראשית רבה כ, יב) שגם הלבוש של עור מלא אור והוא כמו אור האבוקה שמושך אליו כל אור קטן שמתקרב לו כך היה יכול למשוך אור הפנימי שהיה באחר אליו:

33. ספר השל"ה הקדוש - מסכת פסחים - דרוש ג' לשבת הגדול שחל בפרשת מצורע

וזהו התהפכות מטה לנחש וידו מצורעת, כי נחש בא על חוה והטיל בה זוהמא ויצא קין מצורע, והבל שהיה עמו בבטן אמם ונתגלגל במשה, ויצא הסיג המועט שהיה דבוק בו משכינו הרע, והמטה הוא מעץ החיים. אבל משה מצד עצמו אספקלריא המאירה, סוד כלו הפך לבן טהור הוא. ואמרו רז"ל (תענית יא, א) במה שימש משה בשבעת ימי מלואים, בחלוק לבן. וקשה הא לא נמשח לכהונה. אלא זו הקושיא בעצמה רוצים רז"ל לתרץ, ותרצו שאין צריך למשיחה, כי המשיחה הוא להוציאו מהזרות, ובמשה רבינו ע"ה לא היה זרות, כי לא היה בו עכירות החומר, כמו שנאמר (שמות לד ל), כי קרן אור פניו, והיה כתנות אור, זהו סוד חלוק לבן, כלומר החלוק שלו החומר היה לבן וזך אספקלריא המאירה. ועל זה רמז הכתוב (קהלת ט, ח), בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר. כתיב (ויקרא טז, ב), ואל יבא בכל עת אל הקודש, אהרן בבל יבא אבל משה רבינו ע"ה בכל עת שרצה נכנס לפני ולפנים. וזהו בכל עת יהיו בגדיך לבנים רומז על משה רבינו ע"ה שהיה בכל עת נכנס לפני ולפנים, זהו משום שחלוק שלו לבן ואין בו זרות. שמן על ראשך זהו רומז על אהרן שהיה בו זרות, וצריך למצוא זיכוך על ידי שמן משחת קודש. והנה משה בדמות ובצלם אור הגנוז, וכמו שאמרנו במשה שהסיג אינו מצד עצמו רק מצד המצטרף. כן הוא בענין שאמרנו אור הגנוז, ועתה במחשכים ולעתיד אור חדש ביתר שאת, כי יצא הסיג והשמרים, אין הענין שהיה סיג באור עצמו, רק בהמצטרף ונמשך, דהיינו כח הבחירה הניתנה לאדם לטוב ולרע, וביציאת הרע ותקונו, הזדון מתהפך לזכיות, ואז דביקות האור ביותר, דהיינו להיות דבוקים ממש ביהו"ה, על דרך משל הנשמה היא טהורה ומצטרפת עם הגוף, ובתיקון פעולה היא יותר מאירה:

0 Comments:

Post a Comment

<< Home