Thursday, October 26, 2006

noach - the raven

Parshat Noach 5767

The Raven- Nevermore?

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

explorations-adk.blogspot.com

audio link - http://dl3.ohshare.com/v/9962559/noach67theraven.MP3.html

…`Prophet!' said I, `thing of evil! - prophet still, if bird or devil!
By that Heaven that bends above us - by that God we both adore -
Tell this soul with sorrow laden if, within the distant Aidenn,
It shall clasp a sainted maiden whom the angels named Lenore -
Clasp a rare and radiant maiden, whom the angels named Lenore?'
Quoth the raven, `Nevermore.'…

The Raven - Edgar Allan Poe

1. ספר בראשית פרק ח

(א) וַיִּזְכֹּר אֱלֹקים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹקים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם:

(ו) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה: (ז) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (ח) וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה: (י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה: (יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד:

2. העמק דבר על בראשית פרק ח פסוק ז

(ז) את העורב. יש להתבונן למה שלח שני עופות הללו דוקא עורב ויונה. והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם. והתו מאין הי' רשות לנח להוציאם מן התבה לפני זמן היציאה לכולם. ע"כ היה נראה לפי הפשט דעורב ויונה הללו לא היו מן הזוגות שנכנסו להחיות זרע בדבר ה'. אלא בשביל שהי' נח לפני מי המבול כאחד מן השרים שמנהגם הי' גם אז לגדל עורבים ויונים. כדאיתא פ' מפנין

3. חזקוני על בראשית פרק ח פסוק ז

(ז) וישלח את הערב - לפי שדרכו לאכול נבלות ואם קלו המים ימצא מתי מבול מושלכים על פני שפת המים. אין להקשות איך שלחו הרי אין אורה בעולם הא ליתא דאע"ג דלא שמשו מזלות דהיינו חמה ולבנה וכוכבים ולא ניכר בין יום ובין לילה מיהא אורה הוה וראיה לדבר נראו ראשי ההרים, ועוד איכא דאמרי בב"ר ששימשו אלא שלא היה רישומן ניכר, מ"מ חז"ק היאך היה יודע נח במבול להבחין בין יום ובין לילה.

4. אור החיים על בראשית פרק ח פסוק ז

(ז) וישלח את העורב וגו' צריך לדעת למה שלחו, ואם לראות הקלו המים היה לו לומר הכתוב הקלו המים כמו שאמר בשליחות היונה, ואם לא הוצרך לומר למה הוצרך לומר בשליחות היונה:

עוד מה היא כוונת אומרו יצוא ושוב עד יבשת וגו', אם הכוונה היא שלא מצא לנוח חוצה והיה חוזר חלילה, אם כן למה הוצרך נח לשלוח היונה ולא היה לו העורב לאות ולמופת שעדיין לא קלו המים עוד מה היא כוונתו בהודעת עד יבושת עוד למה הוצרך לצאת עד יבושת כיון שיצתה היונה בה היה מספיק לדעת עוד למה לא אמר הכתוב וישלח ידו ויקחה כאמור ביונה:

אכן כוונת הכתוב הוא על פי מאמר רבותינו ז"ל (סנהדרין קח:) כי העורב שימש בתיבה, וידע בו נח ולזה כשפתח חלון התיבה גרש העורב מהתיבה תיכף ומיד, והוא אומרו וישלח את העורב, ולא הזכיר לראות הקלו המים כמו שאמר אח"כ בשליחות היונה, והוא העורב היה יוצא ושוב, פירוש נח מגרשו והוא חוזר ונשאר בדרך זה עד יבושת המים:

ופירוש דברי המאמר הוא על זה הדרך כי העורב בא בטענה על דרך מאמר הנביא (תהלים סט כז) אתה אשר הכית רדפו, פירוש כי מן הראוי לרחם על המוכה ומעונה והם הוסיפו לרדוף, וזה הוא טענת העורב באומרו רבך שנאני שהמעיט לקיחת מיני, ואתה הוספת לשנאה שאם היה פוגע וכו' נמצא העולם וכו' והרי אתה מתנהג באכזריות, או לכשנאמר כי לא באכזריות עשית יש לדון בך בהכרח טעם אחר והוא שמא לאשתי וכו', פירוש הגם שהיא פחותה במדרגה שמא לצד שנאסרה עליך אשתך חשבת כי לא נאסרה אלא אשתך ולא זולתה והוצרכת לנקבתי, ואין קושיא מה נשתנית אשתו מכולן כי בכל אחת ישנה לשאלה זו או על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין קח:) עורב שימש בתיבה, וכפי זה טען כי לא נתאוה אלא לעורב כי ראה תשמישו, ואמרו רבותינו ז"ל (יומא עד:) ההסתכלות בדבר מוליד התאוה ואסרו הדבר:

5. רש"י בראשית פרק ח פסוק ז

(ז) יצוא ושוב - הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו שהיה חושדו על בת זוגו, כמו ששנינו באגדת חלק (סנהדרין קח ב):

עד יבשת המים - פשוטו כמשמעו. אבל מדרש אגדה מוכן היה העורב לשליחות אחרת בעצירת גשמים בימי אליהו, שנאמר (מלכים א' יז ו) והעורבים מביאים לו לחם ובשר:

6. עין יעקב על מסכת סנהדרין קח ב)

(שם ח) "וישלח את הערב" - אמר ריש לקיש, תשובה נצחת השיבו עורב לנח. אמר לו, רבך שונאני, ואתה שנאתני, רבך שונאני - "מן הטהורים שבעה, מן הטמאים שנים". ואתה שנאתני - שאתה מניח ממין שבעה, ושולח ממין שנים, אם פגע בי שר חמה או שר צנה, (ומת) לא נמצא עולם חסר בריה אחת?! ועוד אמר לו, שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו, רשע, במתר לי, נאסר לי, בנאסר לי - לא כל שכן?! ומנא לן דנאסרו, (עליו)? דכתיב, (בראשית ו) "ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך". וכתיב, (שם ח) "צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך". ואמר רבי יוחנן, מכאן [אמרו], שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן, שלשה שמשו בתבה, וכלם לקו; כלב, ועורב, וחם. כלב - נקשר. עורב - רוקק. חם - לקה בעורו.

And he sent forth a raven. Resh Lakish said: The raven gave Noah a triumphant retort. It said to him, ‘Thy Master hateth me, and thou hatest me. Thy Master hateth me — [since He commanded] seven [pairs to be taken] of the clean [creatures], but only two of the unclean. Thou hatest me — seeing that thou leavest the species of which there are seven, and sendest one of which there are only two. Should the angel of heat or of cold smite me, would not the world be short of one kind? Or perhaps thou desirest my mate!’ — ‘Thou evil one!’ he exclaimed; ‘even that which is [usually] permitted me has [now] been forbidden: how much more so that which is [always] forbidden me!’ And whence do we know that they were forbidden? — From the verse, And thou shalt enter into the ark, thou, and thy sons, and thy wife, and the wives of thy sons with thee; whilst further on it is written, Go forth from the ark, thou, and thy wife, and thy sons, and thy sons’ wives with thee. Whereon R. Johanan observed: From this we deduce that cohabitation had been forbidden.

Our Rabbis taught: Three copulated in the ark, and they were all punished — the dog, the raven, and Ham. The dog was doomed to be tied, the raven expectorates [his seed into his mate's mouth]. and Ham was smitten in his skin.

7. מדרש רבה בראשית פרשה לג פסקה ה

(ה) ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח הדא מסייעא לההוא דא"ר אבא בר כהנא חלון וישלח את העורב הה"ד (תהלים קה) שלח חשך ויחשיך ויצא יצא ושוב ר' יודן בשם ר' יודה ב"ר סימון התחיל משיבו תשובות א"ל מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי א"ל מה צורך לעולם בך לא לאכילה לא לקרבן רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר אמר לו הקב"ה קבלו שעתיד העולם להצטרך לו אמר לו אימתי אמר לו עד יבשת המים מעל הארץ עתיד צדיק אחד לעמוד ולייבש את העולם ואני מצריכו לו הה"ד (מלכים א יז) והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ר"י ור' נחמיה ר"י אומר עיר היא בתחום בית שאן ושמה ערבי ר' נחמיה אמר עורבים ממש היו ומהיכן היו מביאים לו משלחנו של יהושפט דרש ר"ע מעשה דור המבול בגנזק של מדי ולא בכו וכיון שהזכיר להם מעשה איוב מיד בכו וקרא עליהם המקרא הזה (איוב כד) ישכחהו רחם מתקו רמה עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה ישכחהו רחם הן שכחו רחמים מן הבריות אף הקב"ה שיכח רחמיו מהם מתקו רמה שמיתקו רימה מהן עוד לא יזכר ותשבר כעץ עולה א"ר אבהו תעקר אין כתיב אלא תשבר כדבר שנשבר ואינו מעלה חליפין ואיזה זה דור הפלגה:

AND IT CAME TO PASS AT THE END OF FORTY DAYS, THAT NOAH OPENED THE HALON [E.V. ‘WINDOW’] OF THE ARK (VIII, 6). This supports the view that it was a window [trapdoor]. AND HE SENT FORTH A RAVEN (VIII, 7): thus it is written, He sent darkness, and it was dark (Ps. CV, 28). AND IT WENT FORTH TO AND FRO (YAZO WA SHOB). R. Judan said in the name of R. Judah b. R. Simon: It began arguing with him: ' Of all the birds that thou hast here thou sendest none but me!’ ‘What need then has the world of thee? ' he retorted; ' for food? for a sacrifice?’ R. Berekiah said in R. Abba's name: The Holy One, blessed be He, said to him [Noah]: ‘Take it back, because the world will need it in the future.’ ' When? ' he asked. ’ When the waters dry off from on the earth ' (ib.). He replied: ‘A righteous man will arise and dry up the world, and will cause him to have need of them [the ravens],’ as it is written, And the ravens (‘orbim) brought him bread and flesh, etc. (I Kings XVII, 6). R. Judah said: It refers to a town within the borders of Bashan called Arbo. R. Nehemiah said: Ravens literally are meant, and whence did they bring him [food]? From Jehoshaphat's table. R. Akiba preached in Ginzak on the theme of the Flood, and the audience did not weep, but when he mentioned the story of the raven they wept. He then quoted this verse: The womb (rehem) forgetteth him; the worm feedeth sweetly on him; he shall be no more remembered; and unrighteousness is broken as a tree (Job XXIV, 20). ’Rehem forgetteth ‘: They [the generation of the Flood] forgot to be merciful to their fellow men, therefore the Holy One, blessed be He, made His mercy forget them. ’ The worm feedeth sweetly on him ‘: the worm became sweet through [feeding on] them.’He shalI be no more remembered, and unrighteousness is broken as a tree ' : R. Aibu said: It is not written, ' is uprooted,’ but ’is broken’: i.e. like something which is broken, yet produces another stock in exchange; and to what does that allude? To the generation of the Separation [of races].

8. זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח דף לח עמוד ב

אלא א"ר חייא למה שלח את העורב דא"ר חייא מצטער הוה נח טפי על אובדא דעלמא אמר רבש"ע ידעתי כי אתה רחום ואתה לא רחמת על עולמך ונהפך רחמנותך לאכזרות אתה לא רחמת על בניך יצא זה שאינו מרחם על בניו ונהפך להם לאכזרי ולפיכך שלח את העורב רמז הוא דקא רמז. א"ר יוסי וכי לא כתיב ביה איש צדיק תמים היה והיאך הטיח דברים כלפי מעלה. א"ר חייא מרוב צערו הוא דאמר דהא תנן מנין שאין דנין את האדם לפי צערו שנאמר [איוב לד] איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל. (השיבוהו) אע"פ שהטיח דברים כלפי מעלה אין דינו כמזיד אלא כאדם בלא דעת לפי צערו. ולא רצה העורב להלוך בשליחותו מפני שמתוקן הוא לשליחות אחרת לפרנס אליהו שנאמר [מ"א יז] והעורבים מביאים לו לחם ובשר ולא רצה לעשות שליחותו עד יבשת המים מעל הארץ שהיה ע"י שבועת אליהו. כיון שראה נח שלא עשה כהוגן שלח את היונה. ואמר רבי בון תרי ענייני רמז בה חדא דכתיב כיונה פותה אין לב [הושע ז] כלומר מרוב צערי אין לבי עמי ונפתה. אחרינא. אמר נח אין בכל העופות דיסבול מיתתה בלא סרבנות כיונה ולפיכך נמשלו ישראל כיונה אמר נח כך יאות לנא למסבל כלא בלא סרבנותא ולפיכך וישלח את היונה:

9. מלכים א פרק יז

(א) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי: ס

(ב) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר: (ג) לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: (ד) וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם: (ה) וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: (ו) וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה: (ז) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ: ס

10. מצודת דוד מלכים א פרק יז פסוק ד

ואת העורבים וכו' - בכדי להעיר רוחו לבל יתאכזר על ישראל בראותו כי העורבים האכזרים יחמלו עליו לכלכלו ואיך לא יחמול הוא על ישראל:

11. פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על בראשית - פרק ח פסוק ז-יב

מהראוי היה, יאמר בעורב לראות הקלו המים כאומרו ביונה. ועוד אומרו מאתו שהוא מיותר:

(ח) אמנם אחרי כן וישלח את היונה מאתו לראות כו', והוא כי אינה כעורב שאמרו ז"ל (שם) שלא הלך כי ירא שלא יקחו בת זוגו:

ובזה אפשר כי היונה הבלתי ממירה בת זוגה, כנודע מרבותינו ז"ל (שיר השירים רבה א סג) בטח בה לב בעלה, וגם לא תתעכב כי הלא שנאה נפשה מלאכול על ידי נח, כי הנה אמרו ז"ל (סנהדרין קח ב) על והנה עלה זית טרף בפיה, שאמרה יהיו מזונותי מרורין כזית ביד הקב"ה, ולא מתוקים בידי בשר ודם. וזה יתכן כיוון באומרו מאתו, כי ידע נח שלא היה חפץ היונה להיות אתו, ושאם תמצא מנוח חוצה לא תשוב עוד, וזהו אומרו מאתו כלומר כי בהיות ההליכה מאתו שהיה בשר ודם היה הנסיון:

12. פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על בראשית - פרק ח פסוק ז-יב

ודרך רמז, התיבה רמז אל העולם, הרקוע על המים כתיבה ההיא. והעורב משל אל נפשות החטאים הטמאים במעשים רעים מאד, שמתגלגלים יצא ושב עד יבשת מי לחלוחית טובם מעל הארץ, חומרם וגופם כלה ונשמתם נשרפת. אך לא כן היונה היא נפש טהורה:

13. ספר קומץ המנחה חלק ב - אות כד

כד) כנסת ישראל ליונה אימתילא כמו שאמרו בשבת (מ"ט.) והוא בת זוגו ונוקבא דקדושה. וכנגדו בקליפה זה לעומת זה הוא העורב לדעתי ולכן אמו של המן בת עורבתא כי כל מקום בדרשת חז"ל כמו בפרק חלק (סנהדרין ק'.) כלום אסיר לן עורבא ושרא לן יונה וכן בשאר מקומות יונה קרי דבר ברור לטהרה ועורב לטומאה והם כל אחד אם הבנים והביצים שוים ממש כמו שאמרו בחולין (ס"ד.). שבבטן אחד נולדו יעקב ועשו ושוים בדמיונם ממש רק שמכל מקום זה טהור וזה טמא ואמרו ז"ל (שיר השירים רבה א', ט"ו) יונה שומרת בת זוגה כמשפט כנסת ישראל אשה כשרה ועורב ממש להיפך ...וכך עשו פושט טלפיו כחזיר (שיש לו סימן טהור בטלפיו מן השני סימנין שיש הרומזים למעשה ומחשבה והטלפיים למעשה אותם פושט כי ציד בפיו אבל לא בלבו ואין כאן מקום להאריך) ראו טהור אני ומכל מקום אינו מחצה טהור רק כל שאין לו הארבע סימנין כולו טמא. והעורב שונא בנו כמו שאמרו בכתובות (מ"ט ע"ב) ובשאר דוכתי הוא כמו שאמרו ז"ל (בבא בתרא ט"ז.) הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות ורשעים תרדף רעה. ולכך הקדים נח שליחות העורב לעולם מן היונה כמו שקדם עשו ליעקב כי לעולם הקליפה קדמה לפרי.

14. ספר באר מים חיים פרשת נח - פרק ח

ואולם הנה כבר כתבנו אשר העורב לא נשלח כלל בשליחות כי אם שלחו מן התיבה שלא יהיה עמו עבור שראה אותו ברע, אותיות ערב,

15. רבינו בחיי על בראשית פרק ח פסוק ז

ומלת 'יבשת' רמז לתשבי:

16. ספר נועם אלימלך - פרשת כי תבא

וזהו דמצינו באליהו הנביא ז"ל וישב בנחל כרית והעורבים מביאים לו לחם. ולכאורה למה בחר ה' בעורבים שהם אכזרים על בניהם שהם יביאו לו לחם ועל פי דברינו הנ"ל כך פירושו וישב בנחל שהיה ממשיך השפעות מנחל העליון. ודרכי העורבים הם הקליפות לטרוף טרף ההשפעות אלא העובד ד' מאהבה גם הם ישלימו ויסכימו עמו לבלתי יגעו בהשפעה וזהו רמז שהעורבים הביאו לו לחם רוצה לומר שגם הקליפות הסכימו עמו וזהו כל המענג כו' נותנים לו נחלה כנ"ל להמשיך השפעות מנחל ה' בלי מצרים רוצה לומר בלי שום קטרוג ומונע # וזהו כי תבא לשון יחיד דהיינו כשיהיו כל ישראל באחדות # אשר ד' אלקיך רוצה לומר שבכללות ישראל יש שני הבחינות הנ"ל אהבה ויראה # ד' הוא אהבה # ואלקים הוא דין הוא יראה אז כשתהיו כולם באחדות נותן לך נחלה וירשתה רוצה לומר אז יהיה הנחל ה' בידך להמשיך השפעות קדושה וברכה לכל ישראל:

...או יאמר בדרך הרמז וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב. על דרך שפירש הרב הגלאנטי ז"ל (והבאתיו למעלה בפסוק קץ כל בשר) את מאמר חז"ל (ברכות נ"ט.) הקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול על דרך משל שבא אחד ומרד כנגדו והמלך מתכעס על ידי זה ועל ידי זה יכאב ח"ו לב המלך בעת כעסו, מה עושה לוקח איש הלזה ושולח אותו למקום המשפט שיגמרו דינו שם והם עושים המשפט להשיב גמולו בראשו, ועל ידי זה נדחה מלב המלך כל בחינת הכעס וכאיבת לב כיון ששולחו לקבל משפטו. וכן הרשע המורד נגד מלך מלכי המלכים הקב"ה הוא מערב רע בטוב וטוב ברע והוא נקרא דמע מלשון עירוב כמו שאמרו (גיטין נ"ב ע"ב) המטמא והמדמע וכו', וכדי שלא יהיה פגם במדות העליונות מוריד אותן הדמעות לים הגדול מקום הצדק והמשפט שיוחרץ שם משפטו וישולם לו שכרו משלם, וכסא המלוכה נקי, עד כאן דבריו. והנה כשזכה נח לפתוח פתח המ"ם להאיר באורה על יושבי הארץ, ירא לנפשו פן אולי יחטאו עוד בני האדם ויערבו רע בטוב וטוב ברע ויהיה פגם במדות העליונות חלילה, אשר על כן ביקש רחמים על זה, ופעל זאת. וישלח את העורב כלומר זה הדמע והעירוב רע בטוב ויצא יצוא ושוב כלומר לצאת ממדות העליונות אל מדות התחתונות אשר הם בבחינת יצוא ושוב

17. בראשית פרק ו

(ה) וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: (ו) וַיִּנָּחֶם יְקֹוָק כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: (ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:

(ח) וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְקֹוָק: פ

(ט) אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: (י) וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: (יב) וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: ס (יג) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: (יד) עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (טו) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ: (טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ: (יז) וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע: (יח) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: (יט) וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ: (כ) מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת: (כא) וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה: (כב) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקים כֵּן עָשָׂה: ס

18. בראשית פרק ז

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה:

(ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ: (ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: (ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְקֹוָק:

19. בראשית פרק ח

(טו) וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֶל נֹחַ לֵאמֹר: (טז) צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:

(יז) כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ הוצא הַיְצֵא אִתָּךְ וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ: (יח) וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ: (יט) כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה: (כ) וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: (כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:

(כב) עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ:

20. בראשית פרק ט

(א) וַיְבָרֶךְ אֱלֹקים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:

(ח) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר: (ט) וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם (יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם (טז) וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹקים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: (יז) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: פ

21. בראשית פרק ט

(כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: (כה) וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: (כו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: (כז) יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:

22. בראשית פרק י

(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ: (ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְקֹוָק: (י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר: (יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח: (יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה:

23. יונה פרק א

(א) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: (ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי: (ג) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֲנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק: (ד) וַיקֹוָק הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר:

24. יונה פרק ד

(ו) וַיְמַן יְקֹוָק אֱלֹקים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה: (ז) וַיְמַן הָאֱלֹקים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ: (ח) וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹקים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי: (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת:(י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד: (יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:

25. רש"י בראשית פרק ח פסוק א

(א) ויזכור אלהים - זה השם מדת הדין הוא, ונהפכה למדת רחמים על ידי תפלת הצדיקים, ורשעתן של רשעים הופכת מדת רחמים למדת הדין, שנאמר (בראשית ו ה) וירא ה' כי רבה רעת האדם וגו' ויאמר ה' אמחה, והוא שם מדת רחמים:

26. רש"י בראשית פרק ו פסוק ו

אל לבו - של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות (במדבר כג יט) ובן אדם ויתנחם, (דברים לב לו) ועל עבדיו יתנחם, (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה, (שמואל א' טו יא) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת הם:

27. רש"י בראשית פרק ט פסוק טז

(טו) בענני ענן - כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם

(טז) בין אלהים ובין כל נפש חיה - בין מדת הדין של מעלה וביניכם שהיה לו לכתוב וביני ובין כל נפש חיה. אלא זהו מדרשו כשתבא מדת הדין לקטרג עליכם (לחייב אתכם) אני רואה את האות ונזכר:

28. רש"י בראשית פרק א פסוק א

ברא אלהים - ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין, היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:

29. רמב"ן ויקרא פרק כג פסוק כד

אלא בראש השנה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו, וביום הכפורים במדת הרחמים, והוא מאמרם (ר"ה לב ב) מלך יושב על כסא דין וכו', ראש השנה יום דין ברחמים ויום הכפורים יום רחמים בדין:

0 Comments:

Post a Comment

<< Home