Thursday, October 12, 2006

Hashana Rabbah - The Shadow

Hoshana Rabbah

The Shadow Knows – Knowing the Shadow

Rabbi Ari Kahn

1. משנה מסכת ראש השנה פרק א משנה ב

בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים:

2. תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק ד דף נט טור ג /ה"ד

א"ר יונה כתיב ואותי יום יום ידרושון זו תקיעה וערבה

ופירשו אחרונים שבשני ימים אלו, ראש השנה והושענא רבה, הכל דורשים את ה', מפני שראש השנה תחילת דין והושענא רבה חתימת גזר דין,

3. ספר שבולי הלקט סדר חג הסוכות סימן שעא

ויום ערבה הוא יום חתימת הדין כיום הכפורים כדתנן ובחג נידונין על המים שבו היו מסיימין ניסוך המים:

4. סימן תרסד סדר יום הושענא רבה

א [א] ביום שביעי שהוא הושענא (א) רבה נוהגים להרבות במזמורים (ב) כמו בי"ט: הגה (ג) וא"א נשמת ואומרים מזמור לתודה ואומרים אין כמוך שמע ישראל וכו' (ד) כמו בי"ט ואומרים קדיש שלאחר תפלת מוסף בנגון י"ט ואין רגילין לעשות מלאכה (א) (ה) של חול עד אחר יציאת מבה"כ ויש לומר (ב) פזמון זכור ברית כשיש מילה בהו"ר ואומרים אותו (ו) קודם אנא אזון חין כו' כתבו הראשונים ז"ל שיש סימן בצל (ג) הלבנה בליל הו"ר שיקרה לו או לקרוביו באותו השנה ויש מי שכתב שאין לדקדק בזה כדי שלא ליתרע מזליה גם כי רבים אינם מבינים הענין על בוריו ויותר טוב להיות תמים ולא לחקור עתידות כנ"ל. ומרבים קצת בנרות (ז) כמו ביוה"כ: הגה והמדקדקים נוהגים (ד) לטבול עצמן (ח) קודם עלות השחר כמו בעיה"כ (מנהגים) ויש נוהגים ללבוש (ט) הקיטל כמו בי"כ א לפי שבחג נידונים על המים ב ונוהגים להתיר בו אגודו של *) לולב (י) ג ומקיפים ז' פעמים ומרבים תחנונים על המים:

1 On the seventh day /of Sukkos/, which is Hoshana (1) Rabah, it is the custom to say many psalms /at the Shacharis service/, (2) as /we do/ on Yom Tov. (3) It is not /the custom to/ say /the prayer/Nishmas and /the psalm/Mizmor Le-Sodah is said. /On the other hand, the verses/Eyn Kamocha and Shema Yisra’eyl, etc. are said /when the Torah Scroll is taken out,/ (4) as /is the custom/ on Yom Tov. One should say Kaddish following the Mussaf prayer with the tune /that is used on/ Yom Tov. It is not customary to do (5) weekday work until after one has left the Synagogue. One should say the poem Zechor Beris when there is a circumcision on Hoshana Rabah. It should be said (6) before /one says the prayer poem beginning with the words/ ... The Rishonim, of blessed memory, write that there is indication from the moon’s shadow on the night of Hoshana Rabah as to what will befall one or his relatives that year. There is /an authority/ who writes that one should not be attentive to this so that his destiny should not suffer. In addition, many /people/ do not understand the matter clearly. It is preferable /for one/ to be simple /in this matter/ and not to investigate the future. So it appears to me. One should /light/ somewhat more lights, (7) as /one does/ on Yom Kippur. Gloss: It is the custom of those who are meticulous /over the observance of mitzvos/ to immerse themselves (8) before dawn, as /we do/ on Erev Yom Kippur. (…) There are /people/ whose custom is to put on (9) the kitel/then/, as /we do/ on Yom Kippur. /This is/ because on the festival /of Sukkos the people/ are judged over the water /they will have that year/. It is the custom to loosen the binding of the lulav on /Hoshana Rabah/. (10) One should circle /the bimah/ seven times and say many supplicatory prayers over water.

5. באר היטב

(ג) הלבנה. עיין פלאים מזה בכוונות האר"י:

6. משנה ברורה

(ז) כמו ביוה"כ. לפי שבחג נידונין על המים (ב) וכל חיי האדם תלויין במים והכל הולך אחר החיתום:

(7) As on Yom Kippur. This is because on the festival /of Sukkos the people/ are judged over the water /they will have that year/. A man’s life is wholly dependent on water and /the water that he is to receive/ goes entirely according to the sealed /decision/.

7. ספר חסידים - סימן תנב

ויש לילה שהנפשות יוצאות מן הקברות, כגון בליל הושענא רבא יוצאות ומתפללות... אחד לא ראה בליל הו"ר צל ראשו, והתענה הוא ואוהביו הרבה צומות, ונתן צדקה הרבה, וחי כמה שנים אחרי כן, כדכתיב (משלי יא ד) וצדקה תציל ממות:

8. ספר כלבו סימן נב

ונהגו לומר ביום הושענא רבא כל פסוקי דזמרה כמו בשבת וי"א אף מזמור לתודה ואומר נשמת כל חי קדיש ברכו יוצר של חול ונקדישך ביוצר וקדושא רבא במוסף וי"א אחר הושענות היום תאמצנו שמע ישראל ה' הוא האלהים ונהגו כמה בני אדם לקום ממשכבם בליל יום ערבה ומסתכלים אם יראו צל ראשם בלבנה

9. ספר אבודרהם סדר תפלת סוכות ד"ה ויש אנשים

ויש אנשים שנוהגין גם בליל הושענא רבה שכורכי' עצמם בסדין ויוצאין למקום שמגיע אור הלבנה ופושטין מעליהן הסדין ונשארים ערומים ופושטין איבריהם ואצבעותיהן, אם מצא צלו שם טוב הוא. ואם יחסר צל ראשו בנפשו הוא. ואם יחסר צל א' באצבעות ידיו סי' לא' מקרוביו. ויד ימין סימן לבניו הזכרים ויד שמאל סי' לנקבות. וכן פי' הרמב"ן בפסוק (במדבר יד, ט) סר צלם מעלהם... וזה הצל אינו צל אדם ממש כי העומד אצל הלבנה או אצל האורה אי אפשר שלא יהיה לו צל אלא הוא צל הצל הנקרא בדברי רבותי' בבואה דבבואה. ויש סעד לדברי מדאמרינן בפ' בתרא דהוריות (יב, א) האי מאן דבעי למיפק לאורחא ובעי למידע אי חדר לביתיה אי לא ליקום בביתא דהברא אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר לביתיה ואח"כ אומר שם ולאו מילתא היא דילמא חלשא דעתיה ומתרע מזליה מכאן אני אומר שאין ראוי לנהוג מנהג זה.

10. רמב"ן במדבר פרק יד פסוק ט

סר צלם מעליהם - מגנם וחזקם, כשרים שבהם מתו. דבר אחר צלו של מקום סר מעליהם, לשון רש"י. ורבי אברהם אמר כי "צלם" מגן וצנה אשר הם צל על הנלחמים, יאמרו כי נפל פחדנו עליהם ולא יקחו מגן וצנה וכובע להחלץ להלחם כנגדנו, ויפה פירש:

אבל יתכן שירמוז הכתוב, למה שנודע כי בליל החותם לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא, לכך יאמר כבר סר צלם מעליהם שנגזר עליהם מיתה, וה' אתנו - כי הוא השוכן בקרבנו ועושה לנו נסים ונפלאות לעיני כל רואה, על כן אל תיראום.

11. מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק היוצא הלכה ג

והעומד ערום לאור הנר ולאור הלבנה, דמו בראשו.

12. ספר השל"ה הקדוש - ווי העמודים - פרק כ

והנה על קושיא זו יש לי גם תירוץ ואקדים תחלה מדרש רבה פרשת שמות (א, כט) גבי ויפן כה וכה וירא כי אין איש כי בן מות הוא, וקשה לפי המדרש להיפך הוה ליה למימר בתחלה היה לו לומר וירא כי אין איש כי בן מות הוא ורצה להרגו ואז ויפן כה וכה באם אין רואה אותו, (רוקח מזלו של אדם מת למעלה ברקיע טרם שאדם ימות בארץ זוהר פרשת ויחי ל' יום קודם פטירת האדם נסתלק הצל מעליו) ונראה לי ליישב הכל על סגנון אחד, ועל דרך מה שמצאתי בתשובת רבי יעקב וויי"ל ששאל מה שארז"ל שמשה מת בשבת ובאותו יום כתב י"ג ספרי תורות לכל שבט ואיך רשאי לכתוב בשבת, ומשני בשם הרוקח שמזלו של משה מת למעלה בשבת קודם זמן שנפטר הוא מהעולם הגם שהוא חי למטה אחר זה. ולי נראה ליישב על דרך הזוהר פרשת ויחי (רכז א) וזה לשונו, דתניא ההוא יומא דבר נש נפיק מהאי עלמא ההוא יומא יומא דינא רבה דאתחשך שמשא מן סיהרא כמו דכתיב עד לא תחשך השמש דא נשמתא קדישא דאתמנע מבר נש תלתין יומין עד לא יפוק מעלמא וההוא צולמא דאתמנע מיניה ולא אתחזי מאי טעמא אתמניעית מיניה בגין דנשמתא קדישא אסתליקת מיניה ולא אתחזי עכ"ל. ויובן שפיר שמשה רבינו ע"ה כתב י"ג ספרי תורות ביום מותו ממש, ומה שארז"ל שמת בשבת היינו צל שלו הסתלק ממנו ביום השבת ל' יום קודם מותו והיה כאלו מת והוא חי אחר זה ל' יום ותוך זמן זה כתב הספרי תורות, ועל דרך זה יובן המדרש שאמר בתחלה ויפן כה וכה, והכי קאמר ויפן כה וכה לארבע רוחותיו, לראות אם יש לו צל וראה שהצל נסתלק ממנו ואז וירא כי בן מות הוא זה היה הסיבה על ידי ויפן כה וכה:

13. זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קמב עמוד א

ביומא דר"ה דעלמא אתדן וכרסיא דדינא קיימא לגבי מלכא עלאה למידן עלמא, כל נפש ונפש משטטן ובעאן רחמי על חיי, בליליא דנפקא יומא דדינא אזלין וקא משטטין למשמע ולמנדע מאן הוא דינא דאתדן על עלמא ולזמנין דקא מודיעין בחזווא לחייא כמה דאת אמר (איוב לג) בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו' אז יגלה אזן אנשים ובמוסרם יחתום מאי מוסרם הא נפש דאיהי קיימא וחתים לבני נשא מלין לקבלא מוסר, (ויחי רכא) בליליא בתראה דחגא דקא נפקן פתקין מבי מלכא וההוא צל אעדיאו מבני גריעו דהאי דהא עלמא ההוא נפש דקאמרן אזלא ומשטטא (קכט א) וחד ממנא סרכא ברזא גליפא בעזקא בכתב מפרש ידומיע"ם דפקיד בכתב דזיוא גליפא ובגו חזוון עלאין, בההוא ליליא נחית וכמה אלף אלפין ורבוא רבוון עמיה ונטלין לההוא צל מכל חד וחד וסלקין ליה לעילא, וההיא נפש דקאמרן אזלא ומשטטא וחמאת לההוא צל ותב לאתריה גו קברא וקא מכרזת לשאר מתייא פלוני אתי לגבן פלוני אתי לגבן, אי זכאה טבא איהו כלהו חדאן ואי לאו כלהו אמרי ווי, כד סלקין ההוא צל סלקין ליה לגבי ההוא עבד מהימן דשמיה מטטרו"ן ונטיל ההוא צל לגביה וסליק ליה לאתריה כמה דאת אמר (איוב ז) כעבד ישאף צל ישאף צל ודאי, מההיא שעתא ואילך מתתקנא דוכתא לההיא נשמה דההוא בר נש, ודוכתא לרוח בגנתא דעדן,

On New Year's Day, when the world is judged, and the Throne of Judgment stands by the Supernal King, every soul (nephesh) hovers about and intercedes for the living. On the night following the giving of judgment they roam about, endeavoring to discover what decisions have been made concerning the fate of men in the coming year; and sometimes they communicate their knowledge to the living in the form of a vision or dream, as it is written: “In a dream, in a vision of the night, when deep sleep falleth upon men... then he openeth the ears of men and sealeth their instructions” (Job XXXIII, 16): i.e. the soul puts its seal to words which it communicates to the sons of man that they may receive instruction or reproof. On the last night of the Feast of Tabernacles, when the final edicts are issued from the King, and the shadow is removed from those persons who are shortly to die, (142b) a certain celestial officer named Yehudiam descends with myriads of followers and bears that shadow aloft; and the soul which we have mentioned roams about and sees the shadow and returns to its place, and announces to the rest of the dead: “Such and such an one is coming to be with us”-meaning the soul of whichever shadow has been most lately borne away by the angelic minions. If that deceased one be righteous and has lived a good life while in this world, all the dead rejoice; but if not, they all say: “Alas, alas! Woe, woe!” When the angels bring up the shadow, they deliver it to that faithful servant whose name is Metatron, and he takes it and brings it unto its due and rightful place, as it is written: “As a servant earnestly desireth the shadow” (Job VII, 2). From that hour on, a place is prepared for the neshamah of that man, and a place for his ruah in the Garden of Eden, and a place for his nephesh to rest in during its wanderings

14. זוהר - השמטות כרך א (בראשית) דף רנז עמוד ב

ות"ח הכי אוליפנא בספרא דשלמה מלכא דבליליא בתראה דחגא אי יסתכל ב"נ בצולמא דיליה וחזי ליה שלים לא אתגזר עלוי מיתה

15. זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רכ עמוד א

תא חזי כד אתער דינא בעלמא דקודשא בריך הוא יתיב על כרסי דדינא למידן עלמא בעי ב"נ לאתערא (בדינא) תשובה דייתוב מחיובא (נ"א מחובוי) דהא ההוא יומא פתקין כתיבו ומשתכחי כלהו באחמתא הא כתיבין אי זכי ב"נ דייתוב קמי מאריה קרעין פתקין דעליה לבתר קודשא בריך הוא זמין קמיה דב"נ יומא דכפורי יומא דתשובה אי תב מחטאוי טב, ואי לא פקיד מלכא למחתם פתקין ווי דהא תשובה בעיא לאסתלקא מניה אי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות תליין ליה עד ההוא יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה לחג, ואי עבד תשובה שלימתא לקמי מאריה אתקרעו ואי לא זכי אינון פתקין נפקין מבי מלכא ואתמסרן בידוי דסנטירא ודינא מתעביד ופתקין לא מהדרן תו לבי מלכא כדין צולמין אתעברו מניה ולא משתכחין עמיה כיון דמתעברן מניה הא ודאי טופסקא דמלכא יעבר עליה ויטעום כסא דמותא ובההוא ליליא דחגא בתראה סנטירין זמינין ופתקין נטלין בתר דנטלי לון צולמין מתעברן ולא משתכחין (נ"א ואי משתכחין גריען יעבר עלוי מרעין וכו') בהו ידי ואי משתכחין בהו ידי (יעדי) דינא גריעא או יעבר עלוי דינא מרעין בישין בגריעותא דלהון והא אוקימנא להא, ובספרי קדמאי אמרי יתיר כד רישא אגרע וישתכח גופא בריה או אנתתיה ישתכחו והוא יסתלק וה"מ כד לא אהדר כל ההוא זמנא בתיובתא אבל אי אהדר טעמא דמותא יטעם ויתסי, ואי גופא לא אתחזי וישתכח רישא אינון סלקין והוא אתקיים וה"מ כד בריה זעירא ברשותיה, ואי ידוי פגימו עבידתא דידוי פגימין רגלוי מראין רדפין עליה ערק צולמא ואהדר ערק ואהדר עליה כתיב (דברים כ"ח) בבקר תאמר מי יתן ערב והאי כד נהרא סיהרא וליליא אתתקן בנהורא, אבל זכאי חסידי בכל יומא ויומא מסתכלי בלבייהו כאלו ההוא יומא מסתלקי מעלמא ועבדין תיאבותא שלימתא קמי מאריהון ולא יצטרכון למלה אחרא זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי

Zohar, Vayikra, Section 3, Page 104a-b

In the Book of King Solomon it is written that at the hour of wedded union on earth, God sends a certain form with the figure of a human being which hovers over the union, and if a man's eye were capable of such a thing it would see such a form over his head. The child is created in that form, and before that form stands over a man's head the child is not created, that form being prepared for it before it issues into the world. In that form it grows up, in that form it goes about, as it is written, “Surely every man walketh in a form” (zelem, Ps. XXXIX, 9). This form is from on high. When the spirits go forth from their places, each one stands before the Holy King with its adornments, with the countenance which it is to wear in this world; and from that adornment comes forth this form (zelem)… Observe that when judgment is aroused, and God sits upon the throne of judgment to judge the world, a man should betake himself to repentance and amend his ways, since on this day the sentences are written. If a man repents in time, his sentence is torn up. If not, he still has a chance on the Day of Atonement. If still his repentance is not perfect, his sentence is suspended till the last day, the eighth of the Feast of Tabernacles, after which the sentences are no more returned to the court of the King. The sign is that a man's shadows depart from him.’

16. שער הכוונות - דרושי חג הסוכות דרוש ו

והנה בליל הו"ר נעשה החותם הב' החיצון בסוד חותם בתוך חותם

...והנה כמו שבעת עשיית החותם היסוד שבה נידון העולם בנעילת יוה"כ ונחתמים לחיים או למות לטעם הנז' שם כך עתה שנעשה החותם השני של מלכות שבה נידון העולם ונחתם פעם ב' אלא שאז שהיה החותם הפנימי העיקרי כנ"ל היה זמן הדין והגזירת והחתימה ממש אבל עתה שהוא חותם החיצון אינו רק ענין מסירת הפתקין אשר נחתמו בנעילת יוה"כ וניתנים עתה ביד השלוחים על עונשי פורענות בני אדם כנז' בזוהר פ' ויחי ופ' אמור. והנה בענין מסירת הפתקים האלו יש מאמרים חלוקי' בס"ה בב' הפרשיות הנז' וגם בפ' תרומה כי במקום א' אומר כי מסירת הפתקים הוא בליל הו"ר וז"ל ולכן בהאי ליליא אתעדי צולמא מעל רישייהו ובמקום אחר נראה כי הוא נעשה ביומא תמינאה דחג שהוא ח' עצרת. ואמנם אמיתות הענין הוא זה כי הנה עיקר הדין נידון ונגמר בחצות הא' של ליל הו"ר ואז בעת חצות לילה נגמר החותם להחתם במלכות שבה ונגמר הדין ואז תיכף אחר חצות לילה אתעדי צולמא מעל רישייהו דמאן דאחתם ח"ו למיתה ואז הוא זמן שיוצאים בני אדם לראות את צלם באור הלבנה שזורחת אחר חצות. ולכן נוהגים לעסוק בתורה בחצות לילה הא' עד זמן זריחת הלבנה וקוראים ספר אלה הדברים הנק' משנה תורה ויכוין בקריאתו זאת לעשות חותם המלכות שבה שהוא בגי' משנ"ה ע"י קריאה זו. ואמנם עיקר הדין שנידון העולם עתה הוא להמסר הפתקין שנחתמו בנעילת יוה"כ אותם שלא חזרו בתשוב' כל הימים שבינתים שמן יוה"כ עד יום הו"ר ונמסרין ביד השלוחי' לפעול הדין והמשפט למי שנתחייב אבל אעפ"י שנמסרו הפתקי' בידם לא ניתן להם רשות לפעול המשפט והעונש הכתוב באות' הפתקי' עד יום ח' עצרת כדי לתת עוד זמן אל החוטאי' שישובו בתשובה ביום ההוא של הו"ר יום אחרון של הלולב והסוכה ואם ישובו יחזרו לקחת הפתקים מידם ואם לאו אין עוד תקנ' בתשוב' מאז ואילך.

... וראיה לזה מ"ש בס' הראקאנטי כי נעשה הדבר הזה באדם א' שנסתכל באור הלבנה ולא מצא צל על ראשו וחזר בלילה והתפלל ובכה ושב בתשובה וחזר וראה צל על ראשו וחזר הצלם למקומו ולכן כל יום הו"ר יש בו קצת דינין אעפ"י שנגמר הדין בחצות הראשו' של לילה כנ"ל. והטעם הוא לפי שעדיין הדין תלוי עד יום ח' עצרת כנז' לראות אם ישובו בתשובה ולכן יש נוהגי' לומר סליחות אחר חצות ליל הו"ר קרוב לאשמורת הבוקר אעפ"י שנגמר הדין בחצות לילה הא' אבל לא יאמר ויעבר כנ"ל בתחיל' הדרושי' של סוכות. גם צריך ליזהר לכוין האדם דעתו במאד מאד בתפלת יוה"ר ובכל מעשיו ביום ההוא כיון שעדיין יש לו תקנה אז כי אח"כ אין לו עוד תקנה כנ"ל. והנה מצאתי כתוב בקונטריסי כי שמעתי באופן אחר ממורי ז"ל והוא כי בליל הו"ר שבו נעש' החות' אז נכתבים הפתקים וביום הו"ר שאז ניתנין בה ...

17. שער מאמרי רשב"י - פרשת נח

כמו שהקשו על מ"ש בגמרא כי הרשע נכתב ונחתם למיתה בר"ה ווהרי אנו רואים אותו שהוא חי. אבל התשו' היא עם הנז' כי שתי בחינות נשמה יש באדם התחתונה היא נכנסת בפנימיותו והעליונה נשארת בבחינת צל"ם מקיף על ראשו כמש"ה אך בצלם יתהלך איש כנודע ובעת שהוא חוטא ויורדת נשמתו מדרג' התחתונה ממנה אל תוך גהינם ... ואמנם הצדיקים נשמתם התחתונה שוכנת תוך גופם ונשמתם העליונה עומדת צל על ראשו בסוד אור מקיף ומשם שואבת לו חיים מלמעלה תמיד ומריקה אל נשמתו אשר בתוכו ויש לו תמיד תרין רוחין חד בעלמ' דאתי היא העליונה שהוא בסיתום למעלה מן החזה וחד לתתא בעלמא דין מן החזה ולמטה במקום הנגלה אשר שם בנין הנקבה מלכות הנקרא עולם הזה וזהו סוד משה משה שמואל שמואל כו':

18. ספר פרי עץ חיים - שער הלולב - פרק ד

וגם זהו הטעם שאין חותם נעשה, רק בסיום יה"כ, כי בכל היום נתקנת, ובמלאות היום ההוא בעת נעילה, אז ניתן לה חותם זה. וגם זהו הטעם, שאז דנין הנשמות ונחתמות, כי כיון שאז ניתנו בה ה"ג, שהם ע"י ה' תפלות שיש ביה"כ כנודע, ולא נגמרת לכנס עד תפלה ה', שהיא תפילת נעילה, לכן אז הגבורות דנין את בני האדם ואת העולם:

...וכן נבאר עתה ענין ליל ה"ר, כי הלא אז נעשה החותם החצון, ולכן נידונים הנשמות בליל הזה, וסדר הלילה הזאת זה, שבחצי ליל הראשונה, תקרא ספר משנה תורה מן אלה הדברים עד סוף, שהוא וזאת הברכה, אם תקראהו ותשלימהו קודם חצות, תעסוק בתורה, ובספר קבלה אם תצטרך, ולא בדבר אחר, כדי לעשות החותם של המלכות, שהוא גי' אדנ"י. (נ"ל צמח, נוהגין החברים מזמן הרב אפרים פאנצייר"ו ז"ל, לקרות אחר סדר באדרא זוטא וסתרי קבלה כנ"ל):

ולכן תמצא, כי עיקר הדין בחצי לילה הראשונה, כי לכן יוצאים אחר חצות, לראות את הצלם לאור הלבנה, כי אז כבר גזרה הדין, כי נסתיים לעשות חותם ההוא, והנה סוד הדין הזה, הוא סוד מסירת הפתקים, ביד השלוחים, אבל עכ"ז לא ניתן רשות בידם לפעול הדין כשנמסרים הפתקים ההם, רק עד יום ש"ע, כי הדבר תלוי תוך הזמן הזה, שאם יחזור בתשובה יחזרו ליקרע הפתקים ההם. ואמנם לכן אנו אומרים כי ביום ה"ר יש ג"כ דין

...אבל ודאי שאם ישוב בתשובה גמורה, ודאי שיקרע גזר דין. וכנזכר בספר רקנאטי, כי נוסה הדבר באיש אחד שלא ראה צל על ראשו, וחזר והתפלל ושב בתשובה וחזר הצלם למקומו. ולכן נוהגין לומר סליחות ליל הושענא רבה אחר חצות קודם אשמורת הבוקר, אך לא יאמרו ויעבור ושום דבר כיוצא בו, רק כמו רחמנא וכו', וכיוצא בזה בלבד, כי ביום ה"ר יזהר אדם מאוד מאוד בתפלתו, ובכל מעשיו, כי הדבר תלוי בתשובה בזמן הוא, ומשם ולהלאה אין תקנה יותר:

19. תלמוד בבלי מסכת הוריות דף יב עמוד א

אמר רבי אמי: האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא, ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא, אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה. ומאן דבעי למיעבד בעיסקא, ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח, לירבי תרנגולא, אי שמין ושפר מצלח. האי מאן דבעי למיפק [לאורחא], ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא, ניקום בביתא דחברא, אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא. ולאו מלתא היא, דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה. אמר אביי, השתא דאמרת: סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי.

R. Ammi said: He who wishes to ascertain whether he will live through the year or not shall, during the ten days between the New Year and the Day of Atonement, kindle a lamp in a house wherein there is no draught. If the light continues to burn he may know that he will live through the year. He who desires to engage in business and wishes to ascertain whether he will succeed or not, let him rear up a rooster; if it grows plump and fine he will succeed. He who desires to set out on a journey and wishes to ascertain whether he will return home again or not. let him station himself in a dark house; if he sees the reflection of his shadow he may know that he will return home again. This, however, is not a proper thing to do, lest his courage fail him and he meet with misfortune in consequence. Said Abaye: Now that it has been said that omens are of significance, a man should make a regular habit of eating, at the beginning of the year, pumpkin, fenugreek, leek, beet and dates.

20. רבינו בחיי על במדבר פרק יד פסוק ט

והרמב"ן ז"ל פירש סר צלם מעליהם, שהוסר הצל מעל ראשם, ממה שידוע כי בליל החותם הגדול של הושענא רבה, הוא יום כ"ו לבריאת העולם, לא ימצא צל לראש מי שעתיד למות באותה שנה, וזה כאלו אמר כבר נגזרה עליהם מיתה. זאת כוונתו ואע"פ שאינו לשונו. ונראה כי זאת כוונת הכתוב שאמר (שם ב) עד שיפוח היום ונסו הצללים, יאמר כי כשהגיע הזמן שיפוח האדם ויצא הרוח מפיו אז יסתלק צלו ויתקרב לצל של השם הרשום בד' התיבות שכתוב בו (תהלים קכא) ה' צלך. ולפי זה היה יכול לומר ונס הצל, אבל אמר ונסו הצללים כי הם שנים באדם, בבואה ובבואה דבבואה...ויתכן לפרש עוד כי לפי שהיה ביד ישראל זכות הלחם והצל לכך יאמר כי לחמנו הם בזכות מצה בפסח, סר צלם מעליהם בזכות צל סכה, וה' שהוא צלן של ישראל אתנו, כענין שכתוב (תהלים קכא) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, על כן אל תיראום:

21. לבוש סימן תרסד

ועוד נראה לי טעם... ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה י' ימים כ'א שעות ר'ד חלקים...

...ז' פעמים זכר ליריחו שסבבוהו ז' פעמים כשכבשוהו...

22. ספר כד הקמח - ערך סוכה

והרי לך שני עולמות נרמזים במצות הסוכה כי כאשר ישתדל האדם ויטרח במעשה הסוכה עם חמשת חושיו יעשה בכונתה וציורה בדבר גופני קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ואח"כ יכנס לפנים בחלל הסוכה להיות צל על ראשו הנה זה רמז ודוגמא להשתדלות האדם וטרחו בעה"ז במעשה המצות עם חמשת חושיו ואחרי כן יירש חיי העוה"ב בעשר ספירות להיות האור הבהיר הנקרא עטרה חופף וסוכך על ראשו כמאמר רז"ל ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, כי לא יתכן לו לאדם לירש העוה"ב אם לא יטרח בו בעוה"ז, וזהו שאמרו ז"ל (ע"ז פ"ק דף ג) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח מהיכן אוכל, וא"כ כל המקיים מצות סוכה ונכנס בה עיניו אל הסכך העשוי לצל ומסכים בדעתו כי הקב"ה צלן של ישראל והוא המגין עליהם כצל המגין מפני החמה הוא שכתוב (תהלים קכא) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. וכתיב (שיר ג) בצלו חמדתי וישבתי, וז"ש ושחמתה מרובה מצלתה פסולה.

23. יונה פרק ד

(ו) וַיְמַן ה' אֱלֹקִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה:

0 Comments:

Post a Comment

<< Home