Tuesday, October 31, 2006

לך לך

הרב ארי דוד קאהן

Adk1010@gmail.com

explorations-adk.blogspot.com

audio download

http://upload.ohshare.com/v/7364263/lechlicha65kahn.MP3.html

1. אבות דרבי נתן פרק שלשה ושלשים

עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני הקב"ה ובכולן נמצא שלם ואלו הן שנים בלך לך ב' בשתי בניו ב' בשתי נשיו אחד עם המלכים ואחד בין הבתרים אחד באור כשדים ואחד בברית מילה (בין הבתרים).

Two trials at the time he was bidden to leave Haran, two with his two sons, two with his two wives, one in the wars of the Kings, one at the covenant ‘between the pieces’ (Gen. XV). one in Ur of the Chaldees (where, according to a tradition, he had been thrown into a furnace whence he came out unharmed).

2. ספר בראשית פרק יב

(א) וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: (ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

3. ספר בראשית פרק יב

(ה) וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: (ז) וַיֵּרָא ה’ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה’ הַנִּרְאֶה אֵלָיו:

4. רש"י על בראשית פרק יב פסוק ה

אשר עשו בחרן - שהכניסן תחת כנפי השכינה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום (לכך כתיב אשר עשו) ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם כמו (שם לא) עשה את כל הכבוד הזה (לשון קנין) (במדבר כד) וישראל עושה חיל לשון קונה וכונס:

5. חזקוני על בראשית פרק יב פסוק ה

ואת הנפש אשר עשו - אמרי' בשמעתא דתנא דבי אליהו כאן מתחיל מתן תורה, והתרגום ראיה.

6. ספורנו עה"ת ספר בראשית פרק יב פסוק ה

ויצאו ללכת ארצה כנען. שהיתה מפורסמת אצלם לארץ מוכנת להתבוננות ולעבודת האל ית':

7. רש"י על בראשית פרק יב פסוק ו

עד מקום שכם - להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם:

אלון מורה - הוא שכם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה

8. רמב"ן על בראשית פרק יב פסוק ו

(ו) ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו:... ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם - היא עיר שכם, כן זה שם המקום ההוא ושכם בן חמור על שם עירו נקרא וכתב רש"י נכנס לתוכה עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבואו מן השדה עצבים ונכון הוא ואני מוסיף כי החזיק אברהם במקום ההוא תחלה, וקודם שנתן לו את הארץ, נרמז לו מזה כי בניו יכבשו המקום ההוא תחלה קודם היותם זוכים בו, וקודם היות עון יושב הארץ שלם להגלותם משם ולכן אמר והכנעני אז בארץ וכאשר נתן לו הקב"ה הארץ במאמר, אז נסע משם ונטע אהל בין בית אל ובין העי, כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחלה:

9. תלמוד בבלי מסכת יומא דף כח/ב

אָמַר רַב, קִיֵּם אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית כו) "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי" [וְגוֹ']. אָמַר לֵיהּ, רַב שִׁימִי בַר חִיָּא לְרַב, וְאֵימָא שֶׁבַע מִצְוֹת? (ותו לא?) הָא הֲוַאִי נַמִי מִילָה. (אלא) וְאֵימָא שֶׁבַע מִצְוֹת וּמִילָה? אָמַר לֵיהּ, אִם כֵּן - "מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתַי" לָמָּה לִי?. אָמַר (רב) [רָבָא], וְאִיתֵימָא רַב (אסי) [אַשִׁי], קִיֵּם אַבְרָהָם אָבִינוּ אֲפִלּוּ עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין, שֶׁנֶּאֱמַר, "וְתוֹרֹתָי", אֶחָד דִּבְרֵי תוֹרָה וְאֶחָד דִּבְרֵי סוֹפְרִים:

Rab said: Our father Abraham kept the whole Torah, as it is said: Because that Abraham hearkened to My voice [kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws]. R. Shimi b. Hiyya said to Rab: Say, perhaps, that this refers to the seven laws? — Surely there was also that of circumcision! Then say that it refers to the seven laws and circumcision [and not to the whole Torah]? — If that were so, why does Scripture say: ‘My commandments and My laws’?

Raba or R. Ashi said: Abraham, our father, kept even the law concerning the ‘erub of the dishes,’ as it is said: ‘My Torahs’: one being the written Torah, the other the oral Torah.

10. מדרש רבה בראשית פרשה יא פסקה ז

ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה שנאמר (בראשית יב) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו' אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת שנאמר (שם לג) ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום ירש את העולם שלא במדה שנאמר (שם כח) והיה זרעך כעפר הארץ וגו':

R. Johanan said in R. Jose's name: Abraham, who is not reported to have kept the Sabbath, inherited the world in [limited] measure, as it is written, Arise, walk through the land in the length of it and in the breadth of it (Gen. XIII, 17). But Jacob, of whom the keeping of the Sabbath is mentioned, viz. And he rested [E.V. ’encamped’] before the city (ib. XXXIII, 18), Which means that he entered at twilight and set boundaries before sunset,6 inherited the world without measure, [as it is written], And thou shalt spread abroad to the west, and to the east, etc. (ib. XXVIII, 14).

11. אור החיים על בראשית פרק מט פסוק ג

והאבות לצד חביבותם בה' וחשקם באושר עליון קיימו הכל כאומרו (לעיל כו ה) עקב אשר שמע וגו', ואמרו ז"ל (יומא כח:) קיים אברהם אבינו אפילו עירוב תבשילין, ואת בניו הקים תחתיו להרויח תועלת המצות ועסק התורה, אבל במקום שהיו רואים תועלת דבר ההצלחה להם, כמו שתאמר יעקב כשהרגיש בהצלחתו בנשואי ב' האחיות העלים עין מריוח הנמשך מקיום המצוה ההיא, כיון שאין לו עונש אם לא יקיימנה, כל עוד שלא נתנה תורה, ומה גם אם נאמר שהיו עושים על פי הדיבור, כי האבות נביאים היו (מגילה יד) וה' אמר להם לעשות כן:

12. ספר עבודת ישראל - פרשת לך לך

ושמעתי אומרים מה שלא קיים אברהם אבינו ע"ה מצות מילה קודם שנצטוה, כי בודאי השיג את המצוה בדעתו רק שהיה רוצה לקיים את המצוה לאחר הציווי כדי שיהיה מצווה ועושה וגדול ממי שאינו מצווה, וכשיקיים מצות מילה בטרם הציווי אי אפשר לקיימה עוד, מה שאין כן שאר המצות הגם שיצווהו הבורא ב"ה אח"כ אפשר לו לקיימם עוד, ונוכל לומר על קדושת אבינו אברהם הגם שלא קיים מצות מילה קודם הציווי, מכל מקום לבו התלהב בקרבו בהשתוקקתו וכלות נפשו לומר מתי יבא לידי ואקיימנה. וזה ענין התשוקה הוא בהתלהבות יותר מאחר כך שבא לבחינת מעשה, כמו הגחלת הנראות עוממות ואש סתרים תבער בם והם רותחים מאוד בלא יוכלו יגעו בם ונקרא יחוד נסתר בהצנע, וזהו שכתב האר"י ז"ל בכוונת תפלת מנחה לכוין היחוד מהחזה ולמעלה עי"ש. רומז כי שם הכוונה אל אהבה מסותרת ולא בגלוי כמו בשחרית דו"ק והבן:

13. ספר אגרא דכלה - דף קז/ב

ואברהם בן תשעים ותשע שנה (בראשית יז כד). משמיענו שאברהם אבינו נתמלא היום השתוקקת שלו שהשתוקק צ"ט שנה למצות מילה, כי באמת קיים אברהם אבינו כל התורה כולה מה שהתבונן משכלו, והתבונן גם במצות מילה אך שלא היה יכול לקיימו, כי היה מסתפק בדעתו ואמר בשלמא שאר המצות הגם שאקיימם מבלי ציוי הש"י, אם יצווני הש"י אקיימם שוב ואהיה מצווה ועושה שגדול משאינו מצווה ועושה (קידושין ל"א ע"א). אבל מצות מילה אי אפשר שוב לקיימה כשאקיימה כעת, והשתקקתו היתה גדולה לקיימה כל הצ"ט שנה, ולא היה יכול למלאות תשוקתו, וכהיום נתקיימה תשוקתו הנכבדת מה שהיה משתוקק כל הצ"ט שנה מתי תבוא לידי ואקיימנה, ומיקרי כאלו היום היו כל הצ"ט שנה, והבן:

14. ספר נועם אלימלך - פרשת הדברים

דאיתא בגמרא קיים אברהם אבינו עליו השלום כו' אפילו עירוב תבשילין והיינו שהיה מקדש ומטהר את כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו כל אבר במצוה השייך לה דכל מצוה ומצוה יש לה עולם בפני עצמה ואברהם אבינו על ידי שהיה עובד השם יתברך מאהבה השיג את כל מצוה ומצוה בשורשה ואפילו מצוה דרבנן יש לה שורש ועיקר בדאורייתא בעולם המיוחד לה וזהו בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו דעיקר צריך האדם להתקדש ולהטהר עצמו מיד בהגיעו לשכל מקטנותו והיינו שלש שנים יהיה לכם ערלים ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לד' דאדם נקרא פרי ששורשו הוא למעלה והוא אינו אלא כפרי הגדול באילן וצריך האדם תיכף ומיד בשנה הרביעית להיות כל פריו קודש הילולים לה' כמ"ש אשרי הגבר כי ישא עול מנעוריו ואברהם אבינו על ידי עבודתו שלימה באהבה רבה פעל והשפיע לנו שורש קדושה שנהיה אנחנו גם כן יכולים לילך בדרכיו לעבוד הבורא ברוך הוא באהבה

15. ספר ערבי נחל - פרשת תולדות

עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כו'. ארז"ל (יומא כ"ח ע"ב) מצינו שקיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה כולה ואפילו ערובי תבשילין. ויש לדקדק למה הזכירו עירוב תבשילין יותר משאר מצות דרבנן. ויובן בשנזכיר בקצרה דברי של"ה הק' ריש חלק ב' את אלהים ירא ואת מצותיו כו', את האלהים ירא זו מצות לא תעשה, ואת מצותיו שמור זו מצות עשה, כי זה כל האדם, ר"ל מהות האדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וא"כ אין האדם תמים ושלם אלא אם כן קיים כל התרי"ג וכשחסר אפילו אחת הוא פגום, ואם תשאל הרי הרבה מצות שנמנע קיומם וא"כ מי הוא אדם שלם ואף אדון הנביאים לא קיימם והאבות הן הן המרכבה ואיך יוכל האדם לקיים הכל:

תשובת דבר זה, דע, כי כל מצוה כלולה מכל התרי"ג, וא"כ בכל מצוה יש כלל ופרט כי בכח יש בה כל התרי"ג, ובפועל הוא פרטיותה לבד, ומיד שנברא האדם נצטוה בשבע מצות וקיימו אותם האבות ויתר צדיקי הדורות עד מתן תורה וכל התרי"ג כלולים בכל מצוה מהם. ואם תקשה א"כ האבות לא הוציאו הכללות מן הכח אל הפועל, דע שהוציאו והוציאו, בכח הכנתם ר"ל שהיו דבוקים בו ית"ש והיו ששים ושמחים לעשות רצון קונם בכל מה שיצוום והיו מוכנים לזה בתכלית ההכנה בשמחה רבה,

16. ספר שם משמואל פרשת בהר - פסח שני

ונראה דהנה במעשה המצוות שהוא שוה לכולם בזה מתאחדין כל ישראל, וע"כ אנו אומרים בנוסח לשם יחוד ביחודא שלים בשם כל ישראל, כי בכוונה כל אחד משיג לפי מה שהוא, ובזוה"ק (ח"א ק"ג) נודע בשערים בעלה כל חד לפום מה דמשער בלבי', והאבות הקדושים אף שקיימו כל התורה כולה מ"מ לא היו כולם עושין מעשה אחד כבזוה"ק (שם קס"ב. בס"ת) והכשבים הפריד יעקב שהוא סוד התפילין, ובודאי גם אברהם קיים ענין תפילין אבל הי' בלבוש אחר כי באשר היו יחידים לא הוצרכה ההתאחדות ע"י המעשה, והי' לכל אחד מעשה וכלי מיוחד.

17. ספר דגל מחנה אפרים - פרשת וארא ד"ה או

הראני ה' בזה ברחמיו וברוב חסדיו דברים נוראים ונפלאים ונקדים מה דאיתא בגמרא (יומא כ"ח:) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה וכו' עיין שם, וצריך להבין זה מהיכן ידע והשיג לקיים כל פרטי מצוות התורה, ויש לומר לפי עניות דעתי על פי ששמעתי בשם האשל הגדול כי אברהם קיבל על עצמו אות ברית ובמצוה זאת הוא כלול כל התרי"ג מצוות גם שמעתי כי ברית עם הכולל מספר תרי"ג ויש לומר שזהו כוונתו שבו כלול כל התרי"ג מצוות, ויש לומר שמזה המצוה הסתכל אברהם אבינו ע"ה פרטי כל התרי"ג מצוות של כל התורה כולה וקיים כל מצוה ומצוה מן התרי"ג מצוות על ידי מצוה זו שהוא ברית קדישא כולל כל המצוות ולכן היה אברהם אבינו ע"ה מגייר גרים והבן זה,

18. ספר דגל מחנה אפרים - פרשת אחרי ד"ה עוד

ובאמת כל החוקים הם שייכים לשורש חיות נשמות של ישראל להחיותם בזה אף שאין אנו יודעין האיך הוא הדבר והוא כמשל הרופא מומחה שאומר זה הרפואה הוא שייך לזה החולי ואף שאין החולה יודע למה זה ועל מה זה עם כל זה הרופא שהוא חכם גדול ויודע כל בחינת הרכבת האדם ותכונתו הוא היודע מזור למכאובו וכן הוא הדבר ברפואת הנפש כביכול שכל מה שצונו השם אלקינו הוא רק לטובת נפשינו לחיותינו וכל מצוה ומצוה שייך לשורש נשמות של ישראל והוא היודע ומבין זה והוא שורש השרשים ואין עוד מלבדו ולכך קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה (קידושין פ"ב.) כי הגיע לאמיתת אלוהות כי כל המצוות הם שער ומבוא לבא אל אמיתת אלוהות שהוא אנכי ולא יהיה לך כמו שכתבתי מזה כבר במקום אחר אך זעירין אינון שיוכלו לבא אל אמיתת אלוהות,

19. ספר דגל מחנה אפרים - פרשת עקב ד"ה רק

ויש לומר בזה בדרך רמז על דרך (יומא כ"ח:) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וכן כל האבות והיינו כי כבר ביארתי זה כי אנכי ולא יהיה לך היא כלל כל התורה והמצוות והם על ידי שהשיגו מצות אנכי באמונת אלהותו יתברך ידעו והסתכלו מזה כל התורה כולה והמצוות ולהם לא היה צריך התורה להכתב כלל אך מה שנכתב כל התורה הוא לדידן שאין לנו מוחין כהם ולכך הוצרך להכתב כל התורה והמצוות שעל ידם השיגו בחינת אנכי אבל האבות ידעו הנקודה אמיתית שכל התורה והמצוות תלוין בה,

20. ספר מאור ושמש - רמזי יום א' של סוכות ד"ה או

אמנם הצדיק אשר כבר הגיע למעלת הדביקות באין סוף ב"ה והוא קשור במחשבתו בכל עת, עיקר עבודתו הוא במחשבה כמאמרם ז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, הגם שלא מצאנו שעשה בפועל מעשה המצות כהנחת תפילין ועשית סוכה וכדומיהן, מכל מקום המשיך על עצמו פנימיות הקדושות שרומזת אליהם המעשים ההם על ידי מחשבתו הקדושה אשר היתה דבוקה באין סוף ב"ה.

21. ספר תפארת שלמה על מועדים - לחג הסוכות

איתא בגמרא (יומא כח, ב) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה. והקשו הראשונים למה לא קיים ג"כ מצות מילה תחלה. אך הנה ידוע כי אברהם אבינו ע"ה הי' מדת החסד וזה הי' מדתו להמשיך השפעות וחסדים לכל באי עולם בלי שום גבול. והנה כל זמן שלא מל את עצמו הי' לו איזה השתתפות עם בני דורו והי' יכול להוריק עליהם ברכה וחסד והאכילם והשקם וקרבם תחת כפני השכינה. אכן כאשר בא בברית המילה אח"כ נתעלה ונסתלק לו למעלה מהם ויראו מגשת אליו ע"כ א"א ע"ה בגודל טובו כי חפץ חסד הוא הנה ידע זאת מתחלה כי ענין קדושת המילה הוא כדי שעי"ז יעלה במדריגה גבוה ויבוא מדת החסד בבחי' גבול וצמצום אשר לא כן הי' דרכו מאז רק שיהי' החסד לכל בלי שום צמצום לכן נתעכב עם מצות מילה עד שיצטווה עלי' מהש"י. וזה שאמרו במד"ר אמר אברהם עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אלי פי' גם העוברים עבירות ושבו בתשובה באו אלי לקרב אותם תחת כנפי השכינה ע"י ועכשיו אין לי עוד מדור והתקרבות עמהם. ולזה נסמך מיד אחר המילה ענין הפיכת סדום ולא יקומו רשעים במשפט הצדיקים כי חלץ לו מהם ואין מגין עליהם ומש"ה כולם נאבדו ולא קודם לכן כי מאז נתקדש מדת היסוד להריק ברכה רק על זרע קודש יחי"ס והן הנה האבות אברהם בחי' החסדים להשפיע רב טוב.

22. משך חכמה על בראשית פרק לג פסוק יח

והציור בזה. דבאמת כמו שלהחי די במזון מהצומח והמדבר ניזון מהחי כן נפש המשכלת מבני נכר די לו בשבע מצות אולם נפש הישראלי מקורו ממקום גבוה חלק ד' ממעל אם אין לו כל התורה בכללה ופרטה אז אינו בחיותו. כי עם הישראלי המה מעון ומכון לאלקות בעולם השפל ואין השכינה שורה אלא באלפי רבבות ישראל (יבמות סד). וזה סו"ד מה שאמרו ש"ס רבוא. (אולי צ"ל ס' רבוא אותיות. ע' זוהר חדש סוף שה"ש) המה כללות הפרצופים ולכן אברהם חפש להפיץ שיטתו ודיעותיו באלקות לכל באי עולם באשר חשב כי הוא יחידי ואח"כ ראה כי ישמעאל יצא ממנו ולכן נטע אשל להכניס כל באי עולם לברית ואמרו בריש עו"ג (דף ט) שני אלפים תורה מוהנפש אשר עשו בחרן דשעבידו לאורייתא. וגם היה זה בכוונה שהלך למצרים מקום החכמה והחרטומים לפלפל ולקרבם לשיטותיו באחדות ובתורה. לא כן יעקב ראה שמטתו שלמה (ויקרא רבה לו-ד) ובזרעו די שיהיו מעון ומרכבה לשכינה וכמו שהבטיחו וראה שה' נצב עליו ראה להיפוך כי בניו יהיו נפרדים מעמים אחרים מוגבלים בתחום ואף ללבן חותנו הניחו בטעותו וכעס על רחל שגנבה התרפים להבדילו מעו"ג כן במצרים היו יושבים בארץ גושן נפרדים מהעמים. וכן לדורות באומה אין מקבלין גרים בימי דוד ושלמה (יבמות כד:) שזה כהכרח או למקנא לגדולתם וזה מליצתם שאברהם קיים עירובי תבשילין (יומא כח:) להכניס אורחים ולקבל גרים תחת כנפי השכינה אבל לא קבע תחומין שמא ימנע אחד מלבוא לשמוע דיעותיו. לא כן יעקב קבע תחומין להגביל ולתחום בין עם ישראל לעמים.

23. בית הלוי על בראשית פרק יז פסוק א

והנה איתא במדרש פרשה זו (נ"ו תרג) שאמר אברהם עד שלא מלתי היו באים הכותים ומזדווגים לי תאמר משמלתי יהיו באים ומזדווגים לי א"ל הקב"ה די שאני פטרונך. הרי מבואר כמש"כ דהמילה נותנת הבדל גדול בין ישראל לכותים והיא גורמת שנאה ביניהם והשיב לו הקב"ה די לך שאני פטרונך ולא יועילו ולא יפסידו לך לא בקרבתם ולא בשנאתם אחרי שאני אוהבך,

24. מדרש רבה בראשית פרשה מו פסקה ב,ג

אמר אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון: אמר לו הקדוש ב"ה לאברהם דייך אני ואתה בעולם ואם אין את מקבל עליך לימול דיי לעולמי עד כאן ודייה לערלה עד כאן ודייה למילה שתהא עגומה עד כאן אמר עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי תאמר משמלתי הן באין ומזדווגים לי אמר לו הקב"ה אברהם דייך שאני אלוהך דייך שאני פטרונך ולא לך לעצמך אלא דיי לעולמי שאני אלוהו דיו לעולמי שאני פטרונו רבי נתן ורבי אחא ורבי ברכיה בשם רבי יצחק אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי ולשמים דיי לארץ דיי שאלולי שאמרתי להם דיי עד עכשיו היו נמתחים והולכים תני משום רבי אלעזר בן יעקב אני הוא שאין העולם ומלואו כדי לאלהותי תרגום עקילוס אכסיוס ואנקוס:

[Abraham] asked: ' If circumcision is so precious, why was it not given to Adam? ' Said the Holy One, blessed be He, to him: ‘Let it suffice thee that I and thou are in the world.’ If thou wilt not undergo circumcision, it is enough for My world to have existed until now, and it is enough for uncircumcision to have existed until now, and it is enough for circumcision to have been forlorn until now.’’ Said he: ' Before I circumcised myself, men came and joined me [in my new faith]. Will they come and join me when I am circumcised?’" ‘Abraham,’ said God to him, ' let it suffice thee that I am thy God; let it suffice thee that I am thy Patron, and not only for thee alone, but it is sufficient for My world that I am its God and its Patron.’ R. Nathan said in R. Aha's name, and R. Berekiah said in R. Isaacs name: I AM EL SHADDAI (GOD ALMIGHTY): It is I who said to My world, ’day’ (enough)! And had I not said ’day!’ to My world, the heaven would still have been spreading and the earth would have gone on expanding to this very day. It was taught in the name of R. Eliezer b. Jacob: It is I whose Godhead outweighs the world and the fulness thereof. Akilas translated it: Sufficient and incomparable.

25. מדרש רבה בראשית פרשה מז פסקה י

אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי תאמר משמלתי אינן באים אצלי אמר לו הקב"ה עד שלא מלת היו בני אדם באים אצלך עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא:

Abraham said: ' Before I became circumcised, travellers used to visit me; now that I am circumcised, perhaps they will no longer visit me? ' Said the Holy One, blessed be He, to him: ' Before thou wast circumcised, uncircumcised mortals visited thee; now I in My glory will appear to thee.’ Hence it is written, And the Lord appeared unto him (Gen. XVIII, 1)

26. ספר תורת משה על בראשית - פרק יח פסוק ב-ג

והנה ראוי להעיר מה ראה על ככה אברהם לטעון נגד מאמרו יתברך, מי שלא פצה את פיו באמור אליו ה' קח נא את בנך את יחידך כו' לאמר לו הלא אתה אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, איך בציווי זה בקש טענה ליפטר, וגם מה לו ולעוברים ושבים ערביים ערלים נגד צוויו יתברך. ועוד תשובתו יתברך עכשיו אני בכבודי בא כו', האם לו יונח שלא היה בא ונגלה עליו היה הדין עם אברהם לעבור ציוויו יתברך. וגם נשים לב אל אומרו בכבודי כי מי לא ידע כי בכבודו בא. וגם איך למד זה מאומרו וירא כו' שאומר הה"ד וירא כו':

אך לזה נקדים כי הנה ידענו כי על שלשה דברים העולם עומד על התורה כו', ואמרו רבותינו ז"ל (בשמות רבה) [במדבר רבה] (יב יד) כי משנברא העולם עד מתן תורה היה העולם עומד על עמוד אחד שהוא גמילות חסדים הוא של אברהם, והוא כמו שאמרו ז"ל שהיה כמריש שבאמצע הבירה שסובל קורות שמכאן ומכאן, כך הדורות שלפניו ושלאחריו היו סמוכים עליו:

ונבא אל הענין והוא כי בעל המאמר הוקשה לו אומרו וירא אליו ולא אמר אל אברהם. על כן אמר כי עברו דברים בין אברהם ובינו יתברך, כי אברהם בענותנותו היה חש יותר על קיום העולם מהנוגע אל עצמו, על כן על אומרו יתברך קח נא את בנך כו' לא דבר מאומה. אך על ענין המילה להיותה דבר זר בעיני ההמון, באומרם היתכן ברא אלהים אדם שיחשוב לבעל מום עד החסיר מאשר ברא אלהים לשיהיה שלם.

27. ספר שם משמואל פרשת וירא - שנת תרע"ב

במד"ר (פ' מ"ח) ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוק, אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית, ומבשרי אחזה אלוק אלולא שעשיתי כן מהיכן הי' הקב"ה נגלה עלי וירא אליו ה', ע"כ. ויש להבין הלוא לקמן במד"ר אמר עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי תאמר משמלתי אינן באין אצלי [כ"ה גירסת מ"כ], הרי שקודם לכן הי' יותר מחובר עם אנשי דורו ונקל הי' לגרים להדבק בו אז מאשר לאחר המילה שנעשה נבדל מהם גם בצורת גופו. ועוד שבפשיטות יותר נקל לגר להתגייר באם לא יהי' צריך מילה, שעלי' נאמר (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום ופירש"י שכמה מתים עלי', הרי שהוא ענין מסירת הנפש ויסורים קשים. וגם מתוך הלשון מהיכן הי' הקב"ה נגלה משמע שיש שני צדדים מצד זה או מצד זה, ואז יצדק הלשון מהיכן, אבל בשלילה לא יצדק לשון מהיכן. ועוד הרי כבר כתיב וירא ה' אל אברהם, לה' הנראה אליו, וכבר עמדו בזה כל המפרשים:

28. ספר שם משמואל פרשת וירא - שנת תרע"ט

ולפי האמור יש לפרש הא דנטל עצה על המילה וממרא נתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו. דהנה כל הנסיון של אברהם במצות המילה והקושי שהי' לו בה, הוא משום שהיא היפוך מדתו כנ"ל, וחשב שעם מצות המילה יחליף את מדתו וישאר לעולם במדת הדין לא לקרב אלא לרחק מה שאינו ראוי, כענין המילה שהיא דיחוי פסולת כנ"ל. וזהו שבמדרש (פ' מ"ח) שאמר עד שלא מלתי עצמי הי' העוברים והשבים באים אצלי, ופירש מת"כ כלומר ומשמלתי אינם באים אצלי. ולכאורה בלתי מובן למה לא יהיו העוברים והשבים באים אצלו ומה איכפת להו אם הוא נימול או בלתי נימול. אך להנ"ל יתפרש שמעתה לא ימצאו להם מהלכים אצלו להתקרב בימין חסדו, שמעתה תשתנה מדתו וכנ"ל, וע"ז הי' נבוך כדת מה לעשות שאפשר יותר נכון שימסור נפשו ואת שלימות עצמו עבור כלל העולם, ומוטב שלא יקרא תמים אבל יקרב את כל באי העולם תחת כנפי השכינה. אבל עצתו של ממרא שלא ישגיח על שום חשבונות ויתהלך בתמימות, והיינו כי מדת התמימות היא למעלה מכל המדות וכמ"ש (דברים י"ח) תמים תהי' עם ה' אלקיך ופירש"י אז תהי' עמו ולחלקו. וע"כ כאשר יתהלך בתמימות, אז לא תדחה מדה זו את זו כי יהי' למעלה משתיהן, וע"כ עודנה יאחז צדיק דרכו לקרב את כל באי העולם. ובאמת שממרא כיוון את המטרה שכך היתה הכוונה, וזהו שבמדרש שאמר הקב"ה עד שלא מלת הי' בנ"א ערלים באים אצלך, עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך, עד כאן, והיינו שתהי' לך התכללות כל המדות, וכנ"ל בשם הזוה"ק ששלשה אנשים הם מדת אברהם יצחק ויעקב, ומשום שאני על גביהן הכוללם ומייחד אותם ע"כ יהיו לך כל המדות יחד. ומאחר שממרא השכיל בעצמו את הכוונה, ע"כ היתה לו שייכות למראה זה ולפיכך נגלה עליו בחלקו:

29. רש"י על בראשית פרק יח פסוק א

באלוני ממרא - הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו (ב"ר):

30. ספר בראשית פרק יד

וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם:

31. רש"י על בראשית פרק יד פסוק יג

העברי - שבא מעבר הנהר (ב"ר):

32. מדרש רבה בראשית פרשה מב פסקה ח

ויגד לאברם העברי רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד ר' נחמיה אמר שהוא מבני בניו של עבר ורבנן אמרי שהוא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי והוא שוכן באלוני ממרא רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אמר במשריא דממרא ורבי נחמיה אמר בפלטין דממרא על דעתיה דרבי יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא על דעתיה דרבי נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא ולמה נקרא שמו ממרא ר' עזריה בשם רבי יהודה בשם ר' סימון שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר הקב"ה לאברהם לימול הלך ונמלך בג' אוהביו אמר לו ענר כבר בן ק' שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך אמר לו אשכול מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך אמר לו ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו אמר לו הקב"ה אתה נתתה לו עצה למול חייך שאיני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך הה"ד (בראשית יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא:

AND TOLD ABRAM THE HEBREW (HA -’ IBRI). R. Judah said: [HA - ' IBRI signifies that] the whole world was on one side (’eber) while he was on the other side (’eber). R. Nehemiah said: [It denotes] that he was descended from Eber. The Rabbis said: It means that he came from across the river; further, that he spoke in the language of the dwellers across the river.

NOW HE DWELT BE-ELONE (E.V. ‘BY THE TEREBINTHS OF) MAMRE, etc. R. Judah said: That means, in the plain of Mamra. R. Nehemiah said: In the palace of Mamre. On R. Judah's view a place called Mamre is meant; on R. Nehemiah's view, it refers to a person called Mamre. And why was he called Mamre? R. ‘Azariah said in the name of R. Judah: Because he rebuked (himrah)2 Abraham. When the Holy One, blessed be He, commanded Abraham to circumcise himself he went and took counsel with his three friends. Aner said to him: ‘You are already a hundred years old, yet you would inflict this pain upon yourself?’ Eshcol said to him: ‘Why should you go and make yourself distinguishable to your enemies?’ But Mamre said to him: ‘When did He not stand by you-in the fiery furnace, in famine, and in your war with the kings? Will you not obey Him then in this matter!’ Said the Holy One, blessed be He, to him: ‘Thou gavest him good advice, to circumcise himself: by thy life! I will reveal Myself to him only in thy palace.’ Hence it is written, And the Lord appeared unto him in the palace of Mamre (Gen. XVIII, 1)

33. ספר יהושע פרק כד

(ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (ג) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּ \{וָאַרְבֶּה\} אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק:

34. ספר בראשית פרק יז

(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא ה’ אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים: (ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד: (ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר: (ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם: (ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: (ו) וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ: (ז) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: (ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: (ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם: (י) זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: (יא) וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: (יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא: (יג) הִמּוֹל יִמּוֹל יְלִיד בֵּיתְךָ וּמִקְנַת כַּסְפֶּךָ וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם: (יד) וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר:

35. רש"י על בראשית פרק יח פסוק יז

אשר אני עושה - בסדום לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו אני נתתי לו את הארץ הזאת וחמשה כרכין הללו שלו הן שנאמר גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם אב המון גוים ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי.

36. ספר בראשית פרק כא

וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים: (לג) וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה’ אֵל עוֹלָם: (לד) וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים:

37. רש"י על בראשית פרק כא פסוק לג

(לג) אשל - רב ושמואל חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה. וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות. ומצינו לשון נטיעה באהלים שנאמר (דניאל יא) ויטע אהלי אפדנו:

ויקרא שם וגו' - על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו סבורים אתם שמשלי אכלתם משל מי שאמר והיה העולם אכלתם (סוטה י):

38. רשב"ם על בראשית פרק כא פסוק לג

ויטע אשל - פרדס היה והתפלל שם:

39. העמק דבר על בראשית פרק כא פסוק לג

ויטע אשר וגו' ויקרא שם וגו'. כאן קיים דבר ה' והיית לאב המון גוים וכמ"ש לעיל ע"כ נטע אשל להקריא גם לפני עוברים ושבים שלא יוכל לגיירם וללמדם תורה מ"מ ידען עכ"פ כי ה' אל עולם. ולזה התכלית יצא מחברון למקום מרובה באוכלוסין:

40. משך חכמה על בראשית פרק כא פסוק לג

(לג) ויקרא שם בשם ה' אל עולם - יתכן דהוי כמו דכתיב לעולם, דקודם שנולד יצחק ופרסם אברהם מציאות השם והשגחתו הפרטיות ואחדותו שהוא בלתי מושג אם מת הלא נשכח כל לימודיו ועיקריו וכמו שאמרו במדרש שהנפש אשר עשו בחרן חזרו לסורן, (ע' פרקי דר"א פ' כט) אולם כאשר נולד יצחק אשר הבטיח השי"ת והקימותי להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך וכדאמרו יבמות ק: המיוחס אחריך וידע שהוא ינחיל הדיעות האמיתיות ויפרסם אלקותו לכן אמר שהוא עכשיו אל לעולם ולא יופסק ידיעתו יתברך לדור דור והבן.

41. ספר גור אריה על בראשית פרק כא פסוק לג

[כח] חד אמר פרדס. ויש לתמוה מה נפקא לי מיניה אם פרדס היה או היה פונדק, ולפי דעתי יש רמז מופלא לכל אחד מאלו שתי דעות; כי למאן דאמר שנטע אברהם פרדס - רוצה לומר כי ראוי לאברהם נטיעת הפרדס במה שאברהם הוא דומה ומתיחס לפרדס, מפני שהפרדס יש בו אילנות נטועות, כך אברהם הוא הנטיעה הראשונה, שהרי בשביל אברהם נברא העולם, מפני שהיו שני אלפים תוהו, ולא היה מציאות להם עד שבא אברהם, אם כן אברהם היה הנטיעה הראשונה שנטע השם יתברך בעולמו. ולפיכך ראוי לו שיטע פרדס, שהיה דומה אברהם לעולם כמו הנטיעה, וכך היה אברהם בעולם, והיה נטיעה מתברכת - ממנו נהנים הכל, בכל אשר ישאל:

ולמאן דאמר 'פונדק', פירוש כי ראוי אברהם לנטיעת פונדק, כי היה אברהם מתיחס אל פונדק - שבו נכנסים כל עוברים ושבים ומתאספים שם, כך היה אברהם נקרא "אב המון [גוים]" (לעיל יז, ה), מאסף כל בני אדם בעולם. ודבר זה מבואר מכמה מקומות כי אברהם נקרא "אב המון" מאסף הכל, ובשביל כך נטע פונדק לכל העולם - מאחר שהוא מאחד ומאסף הכל, והוא נותן להם קיום פרנסתם, שעל ידו מתפרנס הכל, כמו הפונדק הזה שבו נמצא הפרנסה - כך המשכת הפרנסה באה לעולם על ידי אברהם, שהוא פונדק העולם:

42. ספר בראשית פרק כב

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (ג) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: (ד) בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (ה) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם:

43. ספר בראשית פרק כג

(ג) וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל בְּנֵי חֵת לֵאמֹר: (ד) גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי:

44. ספר ראשית חכמה - חופת אליהו רבה

נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו, שנאמר (משלי כג כ), התעיף עיניך בו ואיננו. ישראל היו מעבר הנהר, שנאמר (יהושע כד כ), בעבר הנהר ישבו אבותיכם וגו' לשם חזרו, שנאמר (ירמיה ז כא), בבלה יובאו ושם יהיו.

45. ספר תפארת שלמה על מועדים - רמזי פורים

ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר (אסתר ד, יז). אי' בגמ' (מגלה טו, א) ויעבר מרדכי שעבר ערקומא דמיא. ופרש"י שעבר ערקומא דמיא לאסוף היהודים שבעבר הנהר. ויש לדקדק בדברי רש"י הללו מאי קמל"ן בזה. הנראה לבאר בזה עפ"י מ"ש בעל הגדה של פסח (יהושע כד, ב ג) ואקח את אביכם מעבר הנהר כו' שנאמר ויאמר יהושע אל כל העם בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וכו' ויעבדו אלהים אחרים ואקח את אביכם כו'. הנה מבואר בכתבי האר"י ז"ל שכל הנשמות היו באדה"ר ומחטא של אדה"ר נפלו כל הנשמות לבין העכו"ם אפי' נשמות האבות הקדושים נשמת א"א ע"ה הי' ג"כ בין העכו"ם כמבו' בס' הגלגולים פ"א ולזה כתיב בסידור האר"י ז"ל על פסוק (תהלים קה, יד) ויתהלכו מגוי אל גוי כו' לא הניח אדם לעשקם. שזה קאי על נשמות ונצוצות המפוזרים בין העכו"ם שהקב"ה שומרם שם בשעה שהם בין העכו"ם שלא ישתקעו שם ומעלה אותם משם ומביאם בין ישראל וזהו הנקרא עבר הנהר שהעולם הנשמות הוא עולם הבריאה ועולם הבינה ושם הוא כסא הכבוד ששם הוא מדור הנשמות וכל ישראל בין העכו"ם וזהו (יהושע כד, ב) ויעבדו אלהים אחרים וזהו המוציא אתכם מארץ מצרים [וזהו שאמרו בגמ' (עבודה זרה ח, א) ישראל בחו"ל עובדי ע"ג בטהרה וז"פ (נחמיה ט, ז) אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים. חוץ ממה שניצל משריפת אור כשדים י"ל שנשמתו הי' בין הקליפות זה הנקרא אור כשדים ע"כ]. וגם בזוה"ק (זוהר ג, צח, ב) איתא בענין זה.

46. רבינו בחיי על בראשית הקדמה לפרשת לך לך

והנה אברהם אבינו ע"ה רצה לקיים ענין התורה והעבודה, וכמו שדרשו רז"ל קיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין, והוצרך להזהר מחברת אנשי דורו הרשעים שהיו סבה לבטול הבחירה, וע"כ בא אליו דברי הש"י שיתרחק מהם ואל יתלכלך עמהם, ושילך מארצו וממולדתו אל הארץ אשר יראנו. וזהו שכתוב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ודרשו רז"ל היה דומה אברהם לצלוחית של פליטון הנתונה בבית הקברות ולא נודע ריחה מה עשו נטלוה וטלטלוה ממקומה והודיעו ריחה לעולם, כך היה אברהם דר בתוך עובדי ע"ז א"ל הקב"ה לך לך, התרחק מהם ואל תתלכלך עמהם, וזהו שתפש לשון לך לך, והנה זה מעשרה נסיונות שנתנסה אברהם ועמד בכולן שלם, וזהו הראשון,

47. ספר מאור עינים - פרשת וירא

קיים אברהם אבינו ע"ה את כל התורה עד שלא ניתנה. כי אורייתא מחכמה נפקא. וחכמה נקרא נקודה ושם כל התורה מלובש ומעוטף בנקודה אחד ולכן היא נעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה מאחר שכל התורה כלולה בנקודה אחד ולכן נאמר (שמות כ', א') וידבר אלקים את כל הדברים האלה ודרשו רז"ל שאמר כל התורה כולה בדבור אחד שאמר כל התורה כמו שהיא בנקודה עליונה שנקרא חכמה שהוא הי' של שם הוי"ה ב"ה אך מי יוכל להשיג כל התורה בנקודה אחד לכן אמרו ישראל (שמות כ', ט"ז) דבר אתה עמנו ונשמעה שישתלשל ויבוא אל הדעת שהוא בחינת משה

0 Comments:

Post a Comment

<< Home